
צ'ילבות
שחקנית צעירה ודיוות תיאטרון ותיקה נאלצות לשתף פעולה למרות יריבות מרה. קומדיה־דרמה על פערי דורות, אגו ותשוקה לבמה.
תיאטרון בישראלהבית לאוהבי התיאטרון
ההצגה ׳צ׳ילבות׳ בקאמרי.
המחזה צ׳ילבות (יוצר: עומר קרן) אותו ראיתי אתמול באולם ביפעת, מביא לבמה סדרת דרמות המתרחשות מאחורי הקלעים של התיאטרון. הצגת תיאטרון על התיאטרון.
על פני השטח מוצג לפנינו סיפור מוכר של שתי שחקניות, אחת וותיקה מאוד - חוה זלצר (בגילומה של גילה אלמגור בהצגה שאני ראיתי, לסירוגין עם מרים זוהר בת ה-93) שכבר זכתה בכל ההישגים והפרסים, כולל פרס ישראל, והמשחק על הבמה הוא כל חייה. והשניה (אלי קופרמן) צעירה ומוכשרת כשד (השחקנית מיה לנדסמן שבפועל נושאת את ההצגה על כתפיה), מאוד מוערכת כשחקנית אך מבחינה אישיותית היא מאוד אגוצנטרית, פראית וישירה, בעלת לשון חדה, וגם היא עם תשוקה אינסופית לתיאטרון.
חוה זלצר היא שחקנית וותיקה המייצגת את הדור הישן, דעתנית, ביקורתית וערירית החיה בגפה ונמצאת עכשיו בסוף דרכה כשחקנית. כל רצונה הוא לעשות ׳עוד תפקיד מרכזי אחד׳, תפקידו של ׳המלך ליר׳ במחזה הידוע של שייקספיר. אלא שיכולתה כיום של זלצר הוותיקה לשנן את הטקסט מוגבלת, והיא זקוקה לעזרה, וכאשר העזרה מגיעה מכיוון אלי (לנדסמן), היריבה השנואה, יש פיצוצים לאורך כל הדרך. בסופו של דבר וכצפוי, היריבות המרה הופכת לחברות אמיצה, ומכיוון שזה היה צפוי מראש, השאלה המעניינת היא איך זה בדיוק מתרחש ומה קורה בדרך.
המחזה עצמו מפתיע מדי פעם במהלכים בלתי צפויים שמוסיפים עניין לעלילה הצפויה. אך מה שאני אהבתי במיוחד במחזה ובהצגה (בימוי גלעד קמחי) הוא הדגש שניתן בה על התשוקה של השחקניות לתיאטרון ולמשחק והאופן בו חוה הוותיקה נאחזת בתפקיד ׳המלך ליר׳ ונאבקת בכל דרך אפשרית וממש מתחננת בפני מנהל התיאטרון על כך שתוכל למלא אותו. בשבילה זה עניין של חיים ומוות. כן בעידן בו כל אחד (כמעט) הוא שחקן, או לפחות רואה עצמו ככזה, טוב לפגוש שוב שחקניות נשמה שכל עולמן הוא המשחק והתיאטרון, ועבורם הן מוכנות לעשות כמעט הכל.
מיה לנדסמן נותנת כאן הופעה אדירה ונושאת בהצלחה את ההצגה על כתפיה; גילה אלמגור עושה גם היא תפקיד מצוין, אם כי צפוי יותר. שחקנים נוספים התורמים את חלקם: עומר עציון כמנהל התיאטרון (לסירוגין עם יצחק חזקיה);
אוהד שחר כידיד האפלטוני של חוה זלצר (לסירוגין עם גור קורן), ענבר דנון, אוריה יבלונובסקי ורוני נתנאל.
לסיכום: אני נהניתי. חרף הנושא הצפוי ההצגה הצליחה להפתיע לטובה, ומשחקה של מיה לנדסמן הצדיק כל רגע לאורך ההצגה.
ההצגה בטור
מדור הטורים הוא במה פתוחה לכותבים עצמאיים. התוכן משקף את דעתם האישית בלבד, אינו מטעם תיאטרון בישראל ובאחריות הכותבים בלבד. אמנת הכותבים