
לילסדה
על פי סרטו של שמי זרחין. על רקע ארוחת ליל הסדר המשפחתית מתרחשות דרמות קטנות בחיי משפחה המתכנסת לקראת החג. גרסת בכורה בימתית לסרט עטור הפרסים.
תיאטרון בישראלהבית לאוהבי התיאטרון
טור זה נכתב על ידי כותב/ת אורח/ת עצמאי/ת. הכותבים אינם עובדי או נציגי תיאטרון בישראל; האתר רק מעמיד להם במה. הדעות והעובדות בטור הן באחריות הכותבים בלבד ואינן משקפות את עמדת האתר. אמנת הכותבים
׳לילסדה׳, ההצגה.
ההתכנסות המשפחתית בליל הסדר וכל הדרמות הגדולות והקטנות המתלוות אליה, נדמה שאין דבר יותר ישראלי מזה, וזה גם מרכז העלילה של הצגת תיאטרון חיפה ׳לילסדה׳. הדרמה המשפחתית הזאת מבוססת על סרטו עטור הפרסים של שמי זרחין מ-1995 שעובד הפעם לראשונה לתיאטרון ע״י ארז דריגס; במאי ההצגה הוא משה קפטן, המנהל האמנותי של תאטרון חיפה.
ברקע ההתכנסות המשפחתית בת היומיים לחגוג את ליל הסדר נמצא יזהר, בן הזקונים ותאומו של שי, שנהרג בפעילות מבצעית, מצב המוכר לצערנו ליותר ויותר משפחות בשנים האחרונות, ולאורך כל ההצגה מתייחסים בני המשפחה אליו ואל מותו, כל אחד מהם בדרכו שלו.
הכוכב המרכזי בעיניי הוא הבמאי משה קפטן
המחזה עצמו לא מחדש יותר מדי בעלילתו ובאופן בו הוא מתפתח, ולרגעים ארוכים הוא גם חוזר על עצמו ופחות מעניין (עוד פעם גילה רצה אחרי בנה הצעיר מיקי, עוד פעם דליה עם רגשי הנחיתות ו״אני הולכת הביתה״, ועוד). הציר המשפחתי של העלילה הוא כמובן האמא יונה (בגילומה של אוולין הגואל), ואם למישהו כל זה מזכיר את סברי מרנן, אז זה כנראה לא במקרה, למרות שלילסדה היה כאן קודם…
חוץ מאוולין משתתפים בהצגה גם אריה צ׳רנר, תקווה עזיז, נינה קוטלר, זהר שטראוס, עדנה בליליוס, הילה סעדה, נדיר אלדר, בר ברימר, לירי הפנר, דניאל גימפל ויונל יוסף. אבל הכוכב המרכזי בעיניי הוא הבמאי משה קפטן. כבמאי מצליח של מחזות מוזיקאליים הוא מפיח במחזה רוח חיים תזזיתית, כאשר הבמה (שלא משתנה לאורך ההצגה) כל הזמן רועשת ורוגשת, הדמויות יוצאות, נכנסות, עולות במדרגות, יורדות וכמעט שלא נחות לרגע, וכך הוא מצליח ליצור עניין ולצלוח את הטקסט רב המלל לא פעם, ואת תחושת הדז׳ה-וו.
לסיכום, נראה לי כי את מכלול ההצגה ניתן להבין רק לקראת סיומה, כשמתקבלת התמונה הכוללת של משפחה שאפשר למצוא אצלה הכל, מטוב ועד רע, ועדיין כולם שורדים ומצליחים לתפקד ולהמשיך בחייהם. ציון ההצגה: 4-3
ההצגה בטור
טור זה נכתב על ידי כותב/ת אורח/ת עצמאי/ת. הכותבים אינם עובדי או נציגי תיאטרון בישראל; האתר רק מעמיד להם במה. הדעות והעובדות בטור הן באחריות הכותבים בלבד ואינן משקפות את עמדת האתר. אמנת הכותבים