מיקי מציל (באמת?)

וואו. איזו הצגה! גם שנונה ומדליקה וגם מעוררת מחשבות ולא בהכרח אופטימיות. אני ממליץ!

ראיתי הערב ביפעת את צעירי הקאמרי (׳דור חדש׳) בהצגה ׳מיקי מציל׳ של המחזאי ירון אדלשטיין והבמאי עמית אפטה המוגדרת ע״י יוצריה כ״פנטזיה קומית פרועה״, ואכן לאחר הצלחת ׳רינגו׳ מביאים לנו השניים הצגה שהיא גם פנטזיה, גם קומית, גם פרועה וגם ובעיקר פוליטית. כן, סאטירה פוליטית ואפילו חריפה.

ההצגה ׳מיקי מציל׳ עוקבת אחר סיפורו של מיקי (אוריה יבלונובסקי), סוכן שב״כ צעיר ופטריוט הנשלח למשימה חשאית וייחודית. מיקי וחברו לצוות גולי (דולב אוחנה) חוזרים במכונת זמן לנובמבר 1955 כדי להציל את חייו של ראש הממשלה יצחק רבין (יצחק חזקיה בהופעת אורח מעוררת זכרונות). אלא שהסיפור מסתבך, ואגב כך חושף בפנינו את העובדה (הידועה) שלא ניתן לשנות את ההיסטוריה.

עלילת המחזה כוללת גם את הוריו של מיקי, אריה (תום גל) ונוי-נוי (רוני נתנאל), וכן את איילת (יעלי רוזנבליט), שחקנית בתחילת דרכה, וגם את יגאל עמיר (לידור אדמוני), ראש השב״כ (תום חודורוב) והמדענית ד״ר סטרסטוביץ׳ (מאיה קורן), חלקם פעילי ׳שלום עכשיו׳ של שנות ה-90 באותם ימים של תקווה גדולה, שנרצחה יחד עם רבין.

טקסט ההצגה בוחן את מסלול התפתחותה של המדינה יחד עם הדרכים לעיצוב הנרטיב הישראלי וכן נורמות והתנהגויות של אז והיום ולאן זה הוביל אותנו. לא במקרה מצוטט בהצגה יותר מפעם אחת ג׳ורג׳ אורוול וספרו 1984, וחרף הצחוקים המתייחסים לשנינות המחזה, אני יצאתי מההצגה מאוד לא אופטימי. נכון, תמיד אפשר לברוח להודו, אבל בסוף אנחנו חוזרים ומה מחכה לנו כאן?