הערב נמשכתי מינית להיטלר נפלא ופסיכוטי לבוש בוורוד.

הערב נמשכתי מינית להיטלר נפלא ופסיכוטי לבוש בוורוד. ולפני שבבית העלמין הישן בראשון לציון, יתחילו להתהפך בקבריהם, בטור ובסיבוב, הסבים והסבתות שלי ושאר ענפי אילן היוחסין השואתי של משפחת אגוזי לדורותיה, אמהר לפרט, לנמק ולהסביר.

אני חוזר עכשיו מההצגה הכי טובה שראיתי בשנים האחרונות, שהיא כל כך סוטה, חולנית, חריגה ומעוותת, עד שהשיקוץ התיאטרלי הרקוב והמטורף הזה, העונה לשם: 'ימח שמי', הוא הדבר הכי מהפכני מטורלל ואמיץ שזכיתי לראות בתיאטרון ישראלי מאז ומעולם.

את כל המצג האוונגרדי והמאד גבולי מוסרית הזה, מנהל לבד לאורך שעה וחצי, השחקן ומי שיהיה בגלגול הבא - בעלי לעתיד, יפתח אופיר. אופיר, שסופרלטיבים גדולים כמו 'שחקן מעולה', 'שחקן מצויין' ו'שחקן משובח', קטנים על מידותיו, כמו שהמילה 'טבח' קטנה על השבעה באוקטובר.

יפתח אופיר אגב, גם כתב את המחזה השנון, החולני והמופלא הזה עם תומר אברהם וגם ביים אותו, בעלי לעתיד בגלגול הבא מוכשר על-חלל כבר אמרתי?!

ועכשיו עיניים אלי ותקשיבו לי טוב!

אם היו מודיעים מחר בבוקר, שהעולם עומד להגיע אל קיצו, שהיקום תוך שעות יקרוס אל תוך עצמו ושהמציאות כפי שאנו מכירים אותה, תגמר במפץ גדול וטראגי, והייתה לכם הזדמנות לצפות ברק עוד הצגת תיאטרון אחת, יחידה ואחרונה, לפני שסוף העולם מגיע - הייתי אומר לכם לרוץ לראות את 'ימח שמי' בתיאטרון תמונע, ולקחת איתכם, את כל מי שאתם מכירים, אוהבים ושוכבים איתו על בסיס קבוע.

ולמרות שאני גבר של מילים, קשה לי לתאר את קרקס ההבלים החולני והמקסים, המצחיק והסוטה להדהים, שמציג יפתח אופיר באנרגטיות מעוררת פלצות, כאדולף היטלר ההומו לבוש הורוד, שעובד כאב הבית של הגיהנום, תוך שהוא מגולל בטרפת מטורללת היפר אקטיבית ואכולת תזזית, את דרכו לגאולה וריפוי אפשריים. (ההצגה הזו היא בעצם פריקוול להצגת הקאלט ״שמואל״).

לראשונה בחיי, מצאתי את עצמי נמשך מינית לדמות בהצגת תיאטרון, והיו רגעים שנאכלתי קנאה כשהיטלר ובובת המין המתנפחת שלו, בדמותו של שרירן שחור העונה לשם 'שטפן', תינו אהבים על האי המבודד. כמה רציתי באותם רגעים חולניים לעגוב עליו ולבצע באדולף המבוהל והמבולבל מינית את זממי... כמה פינטזתי להחליף את שטפן ולהצמד בקרבה מטרידה להיטלר המופרע והמהמם הזה שיצר אופיר על הבמה תחתי. ואם היה ניתן להציע נישואין לדמות ממחזה, הייתי כורע ברך, וקבל קהל ואולם, הייתי מציע, וטבעות למי שמכיר אותי כבר יש ובגדול.

אם קראתם עד כאן, ועדיין לא נכנסתם לאתר של תיאטרון תמונע ורכשתם כרטיסים, אתם יהודים טיפשים. ואל תכריחו אותי לעודד אתכם בצרחות של: schnell juden, כי לי, כנצר לניצולי שואה, זה מוקדם מידי.

מחר אגב באופן חריג ההצגה תועבר כולה באנגלית.

אני בששה מליון אחוז של וודאות, אלך לצפות בה שוב!

ההצגה הזו זה צרחות במובן הכי מופרע, חולני ומופלא שיש. ואם אהבתם את הסרט האגדי 'המפיקים' של הגאון מל ברוקס (מחזמר פיקטיבי משנת 1967 עם השיר המופרע 'זמן אביב להיטלר') יעוף לכם הטלאי מההצגה המטורפת והמוטרפת הזאת.

נו.... למה אתם מחכים? שנל יודן... שנל.