הצגה מוסיקלית נחמדה ומהנה, המזכירה מעת לעת הפקה של תנועת נוער, לטוב ולפחות טוב

אתמול ראיתי את המחזה המוסיקלי החדש ׳התשמע קולי׳, מאת גדי צדקה ובבימויו, בביצוע התיאטרון העברי. המחזה מביא את סיפורה של רחל בלובשטיין, הלא היא רחל המשוררת, שאת שיריה היפים והאהובים אנו שרים כאן עד היום. ובאמת, מי לא מכיר את שיריה המולחנים ׳התשמע קולי׳ (על שני לחניו), ׳גן נעול׳, ׳שם הרי גולן׳, ׳לא שרתי לך ארצי׳, ׳אורי׳, ׳רק על עצמי לספר ידעתי׳, ׳פגישה, חצי פגישה׳, ו״כינרת׳, שגם מושרים ע״י שחקני המחזה במהלך ההצגה?

ממש היום, 16.4.1926, מציינים 95 שנה לפטירתה של רחל ממחלת השחפת, כשהיתה בת 41 בלבד.

רחל, שנולדה ברוסיה והתחנכה בבית דתי-ציוני, הגיעה לארץ ב-1909 יחד עם אחותה שושנה, ושתיהן התאהבו בארץ והחליטו להישאר כאן. רחל שרצתה לעסוק בחקלאות, הצטרפה ל׳חוות העלמות׳ שהקימה חנה מייזל בחוות כנרת ובהמשך גם נסעה לטולוז, צרפת, כדי ללמוד חקלאות, ושם גם התאהבה במיכאל ברנשטיין. היתה זו אהבה גדולה אך עם סיום הלימודים נפרדו דרכיהם. חזרתה של רחל לארץ בהמשך היא התקופה בה מתמקדת ההצגה ׳התשמע קולי׳.

בהצגה משתתפים יונית טובי (בתפקיד רחל), אסף שגב, אולג רודובילסקי, נירית אהרוני, אודליה סגל, עדי איזנמן, מיכאל גמליאל, ניצן אשל, ספיר ברייר, נינה דבש אמדורסקי וטל עמר, ועל הבמה נמצאים כל העת 5 נגנים המלווים את שירי ההצגה: יהונתן פרלמן (פסנתר וניצוח), אורן לוי (כינור), איילת חזן (חלילים), דוד מיימון (קונטרבס), ויובל יקיר/בן עינב (כלי הקשה).

בסך הכל זו הצגה מוסיקלית נחמדה ומהנה, המזכירה מעת לעת הפקה של תנועת נוער, לטוב ולפחות טוב. יש התלהבות ואנרגיה, יש זרימה ויש שירים מוכרים ואהובים. השירה לטעמי מעט חובבנית, וכך גם הריקודים וההעמדה, ועדיין זה נחמד. סיום ההצגה מעט מאכזב: מתגלה כי רחל חולה בשחפת וקבוצת דגניה אליה היתה רחל אמורה להתקבל לחברות, מפנה לה עורף, מבקשת ממנה לעזוב ובכך בעצם מפקירה אותה לגורלה.

ככה, בלי התלבטויות נפש ושיחות על פתרונות אפשריים, בלי ייסורי מצפון (במקור ההיסטורי טענו חלק מחברי הקבוצה שלא היו מודעים לדברים שנאמרו לרחל) היא נאלצת לעזוב.

הסוף הזה של ההצגה, אני חייב לומר, השאיר אותי עם טעם מר בפה. לו אני הייתי כותב המחזה, הייתי נותן מקום נרחב יותר לפרק עזיבתה הכפויה של רחל את הקבוצה ומאפשר לקולות השונים של בעד ונגד להישמע, כדי להציב את הדילמה שעמדה בפני הקבוצה במקום מרכזי יותר בהצגה.