כבר זמן רב לא ראיתי תצוגת משחק ברמה כה גבוהה ומעוררת תשוקה והשראה

אדיפוס בתיאטרון הקאמרי.

המחזה ׳אדיפוס המלך׳ נכתב ע״י המחזאי היווני סופוקלס בשנת 428 לפנה״ס, והוא חלק מטרילוגיה הכוללת גם את ׳אדיפוס בקולונוס׳ ואת ׳אנטיגונה׳ (בתו של אדיפוס). המחזה הטרגי בתמצית מספר על אדיפוס מלך תבאי שהנבואה חזתה כי ירצח את אביו וישכב עם אמו כפי שאכן קרה, והוא מציב במרכזו את אפסיות האדם אל מול גורלו, את יכולת הבחירה שיש לנו, ואת הדבקות באמת בכל מחיר, גם מול ערך האהבה.

ההצגה של הקאמרי היא עיבוד מודרני ועכשווי של המחזאי הבריטי הצעיר רוברט אייק לאדיפוס המלך. בעיבוד זה של המחזה אדיפוס הוא מנהיג פוליטי המבטיח לעמו מנהיגות אחרת, ישרת דרך וכזו המקדשת את האמת. המחזה כולו מתרחש במטה הבחירות של המועמד העומד לנצח, בערב יום פרסום תוצאות הבחירות.

ההצגה של הקאמרי היא הצגה חזקה הנשענת על תצוגת משחק אדירה של עמוס תמם (אדיפוס) וקרן מור (יוקסטה אמו ואשתו). כבר זמן רב לא ראיתי תצוגת משחק ברמה כה גבוהה ומעוררת תשוקה והשראה. גם אמו של אדיפוס (אותה שחקה הערב ליאת גורן ולא מרים זוהר בת ה-91) וכן קראון, לימים המלך בעצמו, אחיה של יוקסטה ויועצו הקרוב של אדיפוס (שהם שיינר), קורין אב הבית (מיכאל כורש), הנביא טירסיאס (הערב אוהד שחר) ושלושת ילדיהם של אדיפוס ויוקסטה מציגים משחק מצוין וניכרת כאן ובהצגה כולה עבודתו המקצועית של הבמאי עירד רובינשטיין בשילוב עם תפאורה (ערן עצמון) מעניינת ומלאת המצאות.

מפאת קוצר המקום וסבלנות הקוראים לא אכנס כאן לניתוח עמוק יותר של נושאים כמו התשוקה האדיפלית ומקומה בהצגה, סצנת הארוחה הבעייתית ועוד, ורק אומר כי הצפיה בהצגה השאירה אותי גם מעט מבולבל, ואולי בלבול זה נובע מהערבוב שחשתי בהצגה בין טלנובלה, טרגדיה, סיטקום ודרמת מתח פוליטית (כפי שהגדיר זאת המבקר ננו שבתאי). אולי.