לא לבוא עם צפיה לגלידה עם פלפל שחור והל, זה יותר גלידת פונץ בננה של ויטמן.

חוזר מההצגה 'פאקינג מן' של תאטרון המשולש שבמרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב, ברגשות מעורבים, מצד אחד זו הצגה בסך הכל טובה ומהנה, מצחיקה וקולחת, שנוגעת בהרבה תחומים מוכרים מחיי הגייז, וגם זה בליטוף רדוד ולא בעיסוי רקמות עמוק. מאידך ההצגה שמראש שווקה כהצגה שהולכת רחוק, עם לא מעט ערום גברי נועז ואמיץ, וסצנות מין חושפניות, התגלתה כמשהו מאד ונילי, והסתיימה מבחינת הקהל, בקול ענות חלושה, לפחות על פי מחיאות הכפיים בסוף.

בגדול, הקהל הגיע לצפות בקרב דמים בין גלדיאטורים אמיצים ושותתי דם וקיבל במציאות כמה משיכות בצמה ודחיפות של כיתה טיפולית.

ההצגה, שהיא עיבוד מודרני למחזה הקלאסי "המעגל" מאת ארתור שניצלר, מראש הוצגה כהצגה שבשום אופן לא יכולה הייתה להערך בשום תאטרון ממוסד, בגלל הערום והסצנות הנועזות, כשבפועל קיבלנו הצגה נחמדה, עם כמה חצאי ישבנים חשופים ועוד כמה תנועות אגן טכניות וגניחות לא אמינות, מעל שולחן או תחת פוך צנוע. וגם אלה, טושטשו והוסתרו על ידי הקרנת וידאו ארט מרצד וצבעוני, שבקושי איפשר לשזוף את העיניים בחלק אינטימי ולו במעט, בקיצור, שום דבר שלא ראינו קודם בהצגות מינסטרים מפוהקות אחרות.

ושלא תבינו אותי לא נכון, רום רזניק עשה עבודת תרגום ובימוי מקצועית מאד, הליהוק נפלא ומדוייק והמשחק ראוי וטוב, חמשת השחקנים (נדב ארטשיק, רם גואטה, ישי בן משה, ידידיה ויטל ושלו גלבר) בהחלט משחקים טוב, אבל הכוכב הבוהק שגונב את ההצגה הוא ללא ספק רם גואטה המצויין. יש כימיה טובה ואמיתית בין חמשת השחקנים על הבמה וזה ניכר, ובסופו של דבר זו הצגה מהנה מאד כל עוד לא באים עם צפיה לצפות במופע מין חתרני ונטול עכבות.

חבל רק שהצגה שממותגת כמשהו אמיץ ופורץ מוסכמות שכלל התיאטראות יחששו להעלות אצלם, בגלל ערום וסצנות מין פרופוקטיביות, מתגלה כמשהו שבקלות ירד בגרון למרבית הציבוריות הישראלית. כי אם כבר הולכים על הצגה בתאטרון גאה, שיכולה לנצל מרחב בטוח למשחק יותר מיני ונועז, אז הפספוס הוא ענק והמיצוי של הקהל הגאה שמאפשר מתירנות בימתית כזו הוא חלקי, עד לא קיים.

ההצגה הזו נהדרת, לכל קהל ולאו דווקא גאה, השמועה אומרת שהיא תחזור להציג בעוד כמה חודשים, וההמלצה הגורפת שלי: לכו אתם תהנו ממנה מאד.

בהחלט הצגה טובה, רק לא לבוא עם צפיה לגלידה עם פלפל שחור והל, זה יותר גלידת פונץ בננה של ויטמן.