למחזה הזה אין עקב אכילס אחד, זה מרבה רגליים מקרטע וצולע בזמן פציעות.

אקדים ואומר, למי שקורא לראשונה ביקורת תיאטרון שלי, שאני אחד הגרופיס הגדולים של תיאטרון המשולש במרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב. ועד היום נהנתי ופירגנתי בעונג אמיתי להצגות הרבות שראיתי בו. אך לדאבוני כי רב, נראה שאאלץ לחרוג הפעם, זאת אחרי שצפיתי בהצגת היחיד געגוע // saudade, מאת ובביצוע: פאולו א. מואורה. מה שיותר תמוה בעיני, הוא שהצגת היחיד הזו, היא הזוכה בפרס הצגת השנה בפסטיבל תיאטרונטו לשנת 2025, אולי תמוה זו לא המילה הנכונה - המילה הזוי הולמת יותר. ראיתי בחיי הצגות יחיד רבות, ומראש הצגת יחיד מחייבת שחקן או שחקנית מאד (מאד) טובים, שחקנים שמסוגלים להחזיק לבד הצגה שלמה. והשחקן בהצגה הזו, פאולו א. מואורה הוא ללא ספק שחקן טוב, אפילו טוב מאד. אבל כל השאר דפוק. למחזה הזה אין עקב אכילס אחד, זה מרבה רגליים מקרטע וצולע בזמן פציעות. חצי מהטקסט בברזילאית ואז השחקן מתרגם לעברית, זה מלאה, מעייף ומתיש את הצופה. דבר נוסף, שחקן בהצגת יחיד חייב להיות סטוריטלר מעולה או לכל הפחות כריזמטי וממגנט, ומואורה הוא אף אחד מהשניים. ההצגה כל כך מפוזרת ומבולבלת, היפר אקטיבית וכאוטית בליניאריות שלה, עד שנדמה, כאילו מישהו גרס מחזה, אסף ממיכל המגרסה את רצועות הטקסט הדקות, הדביק אותן אקראית בחדר אפלולי במיוחד, עם נייר דבק ומסר לשחקן לצורך אימפרוביזציה פרוביזורית לא מתוכננת על במה מול קהל. מזמן לא נאלצתי להתאמץ כל כך חזק, בלנסות לעקוב אחרי משהו מומחז, שיתחבר לאיזה שהוא קו עלילה קוהרנטי. זה היה גרוע לתפארת ומאכזב נורא. עיקר האכזבה אגב נעוץ בכך, שפאולו מואורה הוא שחקן מצויין! אומרים שלפעמים הרקדן כן יודע לרקוד והרצפה פשוט באמת עקומה, אז כאן המחזה באמת פשוט כתוב גרוע אבל גם הבימוי היה מעליב בתוצאה שהוצגה הערב. אני אוהב תיאטרון פרינג', ומבין את חשיבותו העצומה, אבל גם תיאטרון פרינג' לא יכול לשמש תירוץ לחובבנות בכתיבת מחזה, ובטח שלא יכול לשמש מפלט לבאלגן המבויים רע והלא אפוי, המבולבל והמשעמם שבזבז לי ולעוד כמה עשרות צופים הערב שעה מהחיים (הקהל יושב על הבמה לכן יש רק כמה עשרות). זה שמישהו בורך בכישרון משחק, עדיין לא הופך אותו למחזאי טוב, החלטת בכל זאת להעלות הצגת יחיד, תבחר במאי מאד טוב ותבדוק מול אנשי מקצוע מנוסים את המוצר הסופי, עוד בטרם תעלה מול קהל, ותחסוך מעצמך ביקורות כאלו וממני כצופה אכזבה כזו. ההצגה געגוע בתיאטרון המשולש מאת ובביצוע: פאולו א. מואורה בימוי ודרמטורגיה: נמרוד דנישמן​​ מוסיקה: יהונתן מגון עיצוב: דן נימרי תאורה: רותם אלרואי ליווי אומנותי: דניאל כהן לוי​ ​צילום: נדב יהלומי, אורון קפלן אריזה גרפית: אליעד סודאי