ביקורות על אגממנון

הצגה עוצמתית על מחיר המנהיגות, שבה אין החלטה טובה – רק בחירה ברע במיעוטו. אגממנון, בגילומו המצוין של דרור קרן, ניצב בין הורי החטופים, הדורשים את השבתם, לבין הורי ההרוגים, הדורשים את החרבת טרויה. ההצגה נוגעת במציאות הישראלית ומגיעה לשיאה בדילמה הבלתי אפשרית: האם להקריב את בנו כדי להציל את החטופים כמו אגממון במיתולגיה שהקריב את בתו לאלים למען המלחמה נגד טרויה. ובמבט נוסף על האמהות. להן אין דילמה. אשת אגממון במיתולוגיה נוקמת בו על מעשיהו ואשת אגממון בהצגה עושה ככל יכולתה למנוע את הקרבת הבן. המחשבה שיצאתי עימה, אילו אמהות היו מנהלות את העולם...

כל האלמנטים בהצגה מעולים: הבימוי, התפאורה (ערן עצמון גאוו), המשחק... חוץ מדבר אחד: המחזה. משל פוליטי לא מתוחכם שלא מחדש הרבה, מתחנף לקהל התל-אביבי (במקום לאתגר) ומרפרנס להווה הרבה יותר מדי בכוח. מעיד על הגבולות הצרים של הדמיון הפוליטי של המחנה ה"ליברלי" בארץ. כשהמחזה עובר לגעת במערכת היחסים של הורה ובן ומתרחק מהפוליטיקה, משהו מתחיל לעבוד, אבל זה קורה מאוחר מדי.

אמש צפיתי בהצגה 'אגממנון' של תיאטרון הקאמרי, ובא לי לכתוב לראשונה בתולדותי, אל תטרחו לקרוא את הביקורת הזו שלי, שכתבתי על ההצגה, פשוט רוצו לרכוש כרטיסים – פשוט רוצו – רוצו! מזמן לא זכיתי לחזות בהצגת תיאטרון כל כך יציבה, מדוייקת ופתורה כמו העיבוד הנפלא הזה של הקמארי. ההצגה כולה מתרחשת בתוך מטוס (שפו ענק לערן עצמון על תפאורה לא פחות מגאונית) זה עיבוד עכשווי, עדכני, מותח, בועט לגרון ולביצים ואקטואלי להכאיב, לסיפור המיתולוגי על פי אוריפידס ואייסכילוס על מנהיג אתונה אגממנון שממריא לפסגה דיפלומטית, באמצע מלחמה עקובה מדם ועטורת שבויים עם טרויה – וכן, ההקבלה למלחמה שלנו בעזה ולשבויים הישראלים ברורה ולופתת מתחילת ההצגה ועד לסופה הטראגי. שחר פנקס ועירד רובינשטיין שגם ביים אותה, עשו כאן עבודת עיבוד לא פחות ממופתית, התרגום של הסיפור המיתולוגי למציאות המשוגעת בישראל, החל מהשבעה באוקטובר, לא פחות ממצמררת, אתה יושב וצופה במחזה כשכל הזמן הזה אתה מחליף בראש את הדמויות המיתולוגיות בדמויות מהפוליטיקה הישראלית העכשווית ובני משפחותיהם – זה מחניק, וכבד לנשמה שזה מעולה עד כאב. זה עיבוד שכל הזמן מייצר טוויסטים מפתיעים בעלילה, יש מתח אמיתי באוויר לאורך כל השעה וחמישים הדקות שלה, אני ישבתי מרותק, לא יכולתי להסיר את העיניים מבטן המטוס ומשבע הדמויות בתוכו, שרשרת הדילמות המוסריות והאנושיות דקרו אותי ללא הרף והכאיבו לי בראש ובנשמה, זו הצגה חזקה מאד, היא מרתקת ממש, היא פשוט מעולה, מהטובות שראיתי. הבמאי עירד רובינשטיין עשה כאן עבודה מעולה עם קאסט מצויין לא פחות, שכולל את: דרור קרן שמגלם את המלך אגממנון בצורה נפלאה (ליהוק מושלם), מיכל עוזיאל, ישי גולן, רות אסרסאי, יונתן הורנצ'יק, ירדן ניקפה מה וגל מיזרב, לא סתם הקהל עמד ולא הפסיק להריע בתשואות רמות ומחיאות כפיים סוערות במשך דקות ארוכות – זה החיבוק הכי מוצדק שהצגה קיבלה מולי מהקהל שלה בשנים האחרונות. מעטות הן ההצגות שמצליחות להוכיח שתיאטרון כמדיום עדיין רלבנטי בעידן של קולנוע וערוצי סטרימינג וטיקטוק, 'אגממנון' של הקאמרי הוא דוגמה ומופת לתיאטרון עכשווי, אינטילגנטי וסופר רלבנטי – ווואאאוווו איזו הצגה מושלמת. הדבר היחיד שהפריע לי היה, בבחירה של ישי גולן הרך והנעים מידי, לגלם את דמותו של שר המלחמה, כי שר מלחמה קשוח ומיליטאנטי הוא ממש לא, גם המדים שלבש הגדולים במופגן על מידותיו, ושנראו כאילו הוא נער שלובש מדים של אביו, רק העצימו את עליבותו של שר המלחמה שהוא מגלם, אבל אולי זו בכלל כל הכוונה, לגלם שר מלחמה עלוב בנעליים שגדולות עליו תרתי משמע והסיבה היחידה שהוא שר מלחמה היא היותו אחיו של המלך אגממנון, ואם כך הוא הדבר אז גם מגיע בראבו ענק לליהוק של גבר מתוק כמו ישי גולן לדמות הזו וגם למלביש של ההצגה אורן דר שמצליח להעצים את רפיסותו וקטנותו של שר המלחמה בגילומו של גולן. אני כל כך נהנתי שאני מתכנן ללכת בקרוב שוב עם בני הבכור ולצפות בהצגה פעם שנייה רכישת כרטיסים באתר של תיאטרון הקאמרי אל תודו לי על ההמלצה, חבל על הזמן, רוצו לרכוש כרטיסים., מומלצת