אנטיגונה

אמש כאשר נהרות אדם נושאי דגלים וסיסמאות צעדו לכיוון קפלן צעדנו לתיאטרון תמונע לצפות בהצגה "אנטיגונה" פרי כתיבתה, בימויה ועיבודה של נאוה צוקרמן. את עלילת ההצגה הקלאסית כולנו למדנו בתיכון. שני אחים בניו של אדיפוס, מפקדי צבא - פולינקס ואטאוקלס שבים לאתונה מן הקרב באויב ועתה נלחמים ביניהם, האחד מגן על השלטון והשני מבקש להיות השליט ובסוף הקרב ביניהם שניהם נהרגים. המלך קריאון מעניק לאחד מהם את התואר גיבור ומן הסתם את השני כבוגד וקובע כי אסור לקבור אותו או אפילו לקונן על מותו וכל העובר על החוק דינו מוות. אחותו של ה"בוגד" מסרבת לקבל את הצו הלא חוקי של הקיסר, קוברת את אחיה ועל כך גם היא נשפטת ונידונה למוות. ההצגה נעה על ציר הזמן בין ההווה 2023 לתקופת העלילה לפני 2500 שנה וקשה להימנע מלראות את קווי הדימיון. ההצגה מראה לנו את השליט הנישא מעם במלוא כיעורו, הופך את הגזענות והתככים והשקרים לדרך חיים. ההצגה מעלה שאלות בממדים נוספים רבים, מקום ומעמד האישה, מקומה של האמונה בתקופה שחלים בה אירועים כאלה ואם עליה לנקוט עמדה, ולכל שחקן יש את עולמו הפנימי המתערבב עם העלילה והופך לאחד. הקהל גם הוא חלק מההצגה, הקהל הוא הציבור, העם אשר עובר בין אולמות התיאטרון על פי פקודותיו של המלך ללא יכול התנגדות או שליטה. אין תשובות אבל יש חומר רב למחשבה. הפקה מורכבת, צוות גדול, 10 שחקנים, מוכשרים אשר עוצבו ביד האומן של נאוה צוקרמן ונותנים את הנשמה כמו איל שכטר, גיל אלון ולנה פרייפלד המדהימה. שימוש במוסיקה עוצמתית, וברקע נהי מקהלה. בתאורה ואביזרים רבים נוספים נבנית אוירה מתאימה שונה בכל אחד מחללי התיאטרון. הושקעה כאן עבודה רבה, יצירתית ומדהימה אשר מעבירה את המסר בעוצמה והוא עדיין מהדהד לי בסרעפת. אם טרם הבנתם רוצו להזמין כרטיסים.