צ'ילבות

האחת, שחקנית צעירה, פרועה ואגואיסטית. השנייה, דיוות תיאטרון קשוחה ומרירה בת תשעים פלוס. על הבמה הן יריבות. מאחורי הקלעים הן ממש אויבות. אבל עכשיו, כשהקריירה של שתיהן עומדת על הכף, אין להן ברירה אלא למצוא את הדרך להסתדר. או לפחות לסבול זו את זו. מה שמתחיל במלחמה קשה שבה כל אחת מנסה לפנות את השנייה מדרכה, הופך למערכת יחסים מפתיעה ויוצאת דופן. הן הכי שונות בעולם, הן לא מסכימות על כלום, אבל בין זו שמתחילה את הדרך לזו שעומדת בפני סיומה, מחבר דבר אחד: תשוקה אדירה לחיים. אם יש משהו שאני אוהבת זה לצאת מהצגה מסופקת עד בלי די או במילים אחרות: "באורות". זה בדיוק מה שקרה הערב! מה אני אגיד לכם רבותיי? הצגה שכל פרט בה מחושב אלף צעדים קדימה למרות שזאת סוג של קומדיה עדינה. הכתיבה של עומר קרן פשוט גאונית בעיניי! היא עוקצת אבל לא גסה! מהשנייה הראשונה ועד שההצגה נגמרת הכל פשוט עובד! בימוי מרהיב ביותר של גלעד קמחי. שאפו על אלמנט הצבע הצהוב במהלך כל ההצגה. תהיתי לתומי אם זה בהקשר של המצב במדינה (החטופים 🥹) או שמה צהוב מהמילה צהובון ..ביצה ..ברנז'ה וכו'...לא משנה מאיזו סיבה זה פשוט שנון! ההצגה מביאה לקדמת הבמה הרבה נושאים כאשר אחד מהם הוא נושא ה"שמנופוביה" שחי ובועט בהצגה בדיוק כפי שהוא קיים בחיי היום יום שלנו. לצערי. לשמחתי הרבה ראיתי איך הגיבורה הראשית מתמודדת איתו בצורה פנטסטית וזה ראוי להערכה! תלבושות נפלאות של אורנה סמורגונסקי. מאוד אהבתי את המשחק צבעים בין כל סצינה והדמויות שלה. תפאורה יפייפיה ומתחלפת! אנסמבל של שחקנים מוכשרים מאוד שעליו מנצחות בגאון 2 שחקניות פנומנליות! האחת כלת פרס ישראל מרים זוהר ...שאני עד עכשיו צובטת את עצמי ולא מאמינה שהאישה הזאת בת 90!!!! איזה כבוד עצום לשבת בקהל ולראות אותה על הבמה! בתום ההצגה הקהל עמד על רגליו דקות ארוכות ולא בכדי ..האישה הזאת אגדה! השנייה, אחת השחקניות הכי חזקות בדור שלנו אם לא ה-... מאיה לנדסמן חברים! זה פסיכי כמה שהיא טובה! לרגעים הרגשתי שהיא משחקת את עצמה וזה היה כל כך טוב!!! המשחק שלה אותנטי וסוחף! היא כל כך חדה ומפולפלת! בכללי בא לי להיות מאיה חח תודה נפרדת ליצחק, עומר, ענבר, אוריה ורוני על מפגן משחק משובח!! כנראה שמעתה כל מה שאני אכתוב יהיה מיותר ...פשוט רוצו...טוסו בהול לראות את ההצגה הזאת!!! היא כל כך מבריקה! משך ההצגה כשעה ו 40 ללא הפסקה. נ.ב: שוב הקאמרי שיחקו אותה ובענק!!! חפשו אותי באינסטגרם - bell_shteinberg_theatreblogger

ההצגה ׳צ׳ילבות׳ בקאמרי. המחזה צ׳ילבות (יוצר: עומר קרן) אותו ראיתי אתמול באולם ביפעת, מביא לבמה סדרת דרמות המתרחשות מאחורי הקלעים של התיאטרון. הצגת תיאטרון על התיאטרון. על פני השטח מוצג לפנינו סיפור מוכר של שתי שחקניות, אחת וותיקה מאוד - חוה זלצר (בגילומה של גילה אלמגור בהצגה שאני ראיתי, לסירוגין עם מרים זוהר בת ה-93) שכבר זכתה בכל ההישגים והפרסים, כולל פרס ישראל, והמשחק על הבמה הוא כל חייה. והשניה (אלי קופרמן) צעירה ומוכשרת כשד (השחקנית מיה לנדסמן שבפועל נושאת את ההצגה על כתפיה), מאוד מוערכת כשחקנית אך מבחינה אישיותית היא מאוד אגוצנטרית, פראית וישירה, בעלת לשון חדה, וגם היא עם תשוקה אינסופית לתיאטרון. חוה זלצר היא שחקנית וותיקה המייצגת את הדור הישן, דעתנית, ביקורתית וערירית החיה בגפה ונמצאת עכשיו בסוף דרכה כשחקנית. כל רצונה הוא לעשות ׳עוד תפקיד מרכזי אחד׳, תפקידו של ׳המלך ליר׳ במחזה הידוע של שייקספיר. אלא שיכולתה כיום של זלצר הוותיקה לשנן את הטקסט מוגבלת, והיא זקוקה לעזרה, וכאשר העזרה מגיעה מכיוון אלי (לנדסמן), היריבה השנואה, יש פיצוצים לאורך כל הדרך. בסופו של דבר וכצפוי, היריבות המרה הופכת לחברות אמיצה, ומכיוון שזה היה צפוי מראש, השאלה המעניינת היא איך זה בדיוק מתרחש ומה קורה בדרך. המחזה עצמו מפתיע מדי פעם במהלכים בלתי צפויים שמוסיפים עניין לעלילה הצפויה. אך מה שאני אהבתי במיוחד במחזה ובהצגה (בימוי גלעד קמחי) הוא הדגש שניתן בה על התשוקה של השחקניות לתיאטרון ולמשחק והאופן בו חוה הוותיקה נאחזת בתפקיד ׳המלך ליר׳ ונאבקת בכל דרך אפשרית וממש מתחננת בפני מנהל התיאטרון על כך שתוכל למלא אותו. בשבילה זה עניין של חיים ומוות. כן בעידן בו כל אחד (כמעט) הוא שחקן, או לפחות רואה עצמו ככזה, טוב לפגוש שוב שחקניות נשמה שכל עולמן הוא המשחק והתיאטרון, ועבורם הן מוכנות לעשות כמעט הכל. מיה לנדסמן נותנת כאן הופעה אדירה ונושאת בהצלחה את ההצגה על כתפיה; גילה אלמגור עושה גם היא תפקיד מצוין, אם כי צפוי יותר. שחקנים נוספים התורמים את חלקם: עומר עציון כמנהל התיאטרון (לסירוגין עם יצחק חזקיה); אוהד שחר כידיד האפלטוני של חוה זלצר (לסירוגין עם גור קורן), ענבר דנון, אוריה יבלונובסקי ורוני נתנאל. לסיכום: אני נהניתי. חרף הנושא הצפוי ההצגה הצליחה להפתיע לטובה, ומשחקה של מיה לנדסמן הצדיק כל רגע לאורך ההצגה.