מורשתו של דרקון

מאת: צח אוריין, רפי שטיינמץ יצא כך, שאת החזרה שלי לשגרת עולם הבמה התחלתי בצפייה ספונטנית בהצגה "מורשתו של דרקון" של תיאטרון ״לפנים״ שהועלתה בתיאטרון אלפא בתל אביב. ציפו לי שתי הפתעות נעימות: הצגה רלוונטית, חכמה ומעוררת מחשבה עלינו, בני האדם, המבוססת על אגדת עם המאירה את הדרקון המושרש עמוק בתוך כל אחד ואחת. בנוסף, התוודעתי לתיאטרון מקורי עצמאי ומסקרן - תיאטרון La Panim ״הדוגל בחיפוש תיאטרלי מעמיק ובחופש יצירה״ רפי: אתמול זכיתי לבקר בפעם הראשונה בתיאטרון אלפא בתל אביב. המקום עצמו ראוי לפוסט נפרד, אבל הגעתי בשביל יצירה שגרמה לי למחשבות רבות: "מורשתו של דרקון" בביצוע של תיאטרון "לפנים". המחזה לוקח אותנו לעיירה "אל-זמנית" שבה הדרקון הוא לא רק השליט, הוא המציאות. פעם בשנה מקריבים לדרקון את הבחורה הטובה ביותר בעיירה עד שמגיע לעיירה אביר נודד שמנסה לשבור את המעגל. עוד בילדותי החדירו לי סיפורים על דרקונים, המפלצות שתמיד "בחוץ" ויש להכניעם. אבל ההצגה הזו מנחיתה אותנו למציאות כואבת יותר. הדרקון האמיתי הוא זה שנטוע עמוק "בפנים" במורשת שהוא משאיר בלבבות התושבים. השאלה היא לא איך הורגים דרקון?, אלא איך משתחררים מהצורך בדרקון שינהל לנו את החיים? אי אפשר לכתוב על ההצגה הזו בלי לדבר על הקאסט. השחקנים (רובם ככולם דוברי רוסית במקור) מביאים לבמה איכות שקשה למצוא במקומות אחרים. יש משהו באקצנט המיוחד הזה שלא נעלם והוא הופך לחלק מהקסם. הוא מייצג תרבות של מצוינות, של משמעת אמנותית ושל עומק רגשי שמורגש בכל תנועה, בבימוי המדויק של אריאל קריז'ופולסקי ובתפאורה החכמה. זוהי הצדעה לתרבות הרוסית שהשתלבה כאן והביאה איתה סטנדרטים גבוהים של מקצוענות ללא פשרות. כן, ההצגה רלוונטית, מצחיקה וכואבת בו זמנית. עם זאת, היה לי דגש אחד שהפריע לי והוא השימוש בביטויים אקטואליים שנשמעים מפי פוליטיקאים בימינו, כמו "ניצחון מוחלט". אני מאמין שתרבות ואמנות צריכות להישאר "נקיות" וניטרליות מהשיח הפוליטי המיידי. הכוח של מחזה כזה הוא בנצחיות שלו, ביכולת שלו להאיר את המציאות בלי להשתמש במניפולציות של שפת היומיום. בזמן שכל שוחר תרבות מתויג לעיתים תחת כותרות פוליטיות, דווקא התיאטרון צריך להיות המרחב שבו האמת מהדהדת מעל למילים הנדושות שאנו שומעים בחדשות. ובשורה התחתונה, האם אפשר להיפטר מהדרקון? אולי. אבל כדי לעשות זאת, אנחנו חייבים להפסיק לאפשר לדרקונים לנהל את עולמנו הפנימי. לכו לראות, להתרגש ואולי גם קצת לכאוב. זה שווה כל רגע.