מחכים לגודו

על ההצגה

ולדימיר ואסטראגון, שני נוודים עייפים, אולי חברים, אולי רק שני אנשים שמנסים לשרוד, ממתינים ליד עץ. הם מחכים לדמות מסתורית בשם גודו שאולי תגיע, אולי לא. בתוך ההמתנה מתרחשים רגעים קטנים של חסד, בדיחות אבסורד, כאב שקט והומור מטורף. שיחות על נעליים, ירקות, זמן, משמעות; ובעיקר על האין-מוצא שממנו כולנו עשויים. מאת סמואל בקט, בבימוי אודי בן משה, נוסח עברי: יוסף אל-דרור.

ראיתם את ההצגה? ספרו מה חשבתם

הדעה שלכם חשובה לנו ולקהילה 🎭

לחצו על כוכב כדי להתחיל

משתתפים

יוסי עיני, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר, איתן גולדשטיין, אייל פדן, איתמר קובה גרוסמן

ביקורות הקהל

שחקנים מעולים אבל.....לא התחברתי למרות זאת זה נתן לי חומר למחשבה על החיים הפריטים - האם אני רוצה להמשיך להיות "לאקי" ?, נחמד אבל לא וואו

הצגה מעולה! בקט היה מרוצה.

הצגה מצוינת! ראשית - משחק מעולה של ארבעת השחקנים (ואני מציינת במיוחד את איתי שור המהפנט כלוקי). שנית - מכל הפקות המחזה שראיתי, זו בעיני היתה מוצאת חן בעיני בקט. הוראותיו נשמרו בהקפדה, ורוחו ריחפה, עם ההתענגות על רגעי האבסורד כמו גם על הבדיחות. למרות שאני מכירה את המחזה היטב,נלא יכולתי להוריד את העיניים מהבמה לרגע. תענוג צרוף! לקראת הסוף, באחת מהחזרות של: נלך, אי אפשר, למה? - הקהל ענה בעצמו. חשבתי שזה שיקוף מושלם לישראלים בשנים האחרונות, וההצגה מושלמת לימים אלה. לרוץ!