ביקורות על מיקה שלי

הגענו ל״מיקה שלי״ עם ציפיות גדולות, בעיקר בזכות השירים האלמותיים של יאיר רוזנבלום. ציפינו למחזמר ישראלי מרגש, מוזיקלי, ובעיקר קצת שמח וקליל בתוך המציאות הלא פשוטה שאנחנו חיים בה. לצערנו, קיבלנו סיפור שכבר פגשנו בעבר, הפעם עם עיבודי מחזמר לשירים שפשוט לא תמיד מתאימים לז׳אנר ולסיפור. שוב מלחמות, שוב שכול, שוב פצעי הנפש. אחרי שלוש שנים של לחימה, חדשות בלתי פוסקות וסיפורים קשים, דווקא עכשיו הייתה ציפייה למשהו שיאפשר לשעתיים לברוח מהמציאות, לצחוק, להתרגש וליהנות מהמוזיקה. במקום זה קיבלנו הצגה רדודה למדי, שנמשכת כשעתיים ומרגישה לעיתים כמו ניסיון מאולץ לחבר בין סיפור שכבר סופר לבין שירים שאינם מצליחים להתרומם בתוך העיבוד הבימתי. היוצאת מן הכלל היא משי קליינשטיין, עם קול פשוט אלוהי, נוכחות בימתית מרשימה ויכולת להזכיר לנו למה בכלל הגענו. היא ללא ספק נקודת האור הגדולה של ההצגה. ובעיקר, קשה שלא לחשוב על מי שמגיעים לתיאטרון דווקא כדי לקחת הפסקה מהמציאות. עבור אנשים שמתמודדים עם פוסט־טראומה, פצועי נפש ובני משפחותיהם, הצפה נוספת של סיפורי מלחמה יכולה להיות חוויה לא פשוטה בכלל.