ביקורות על נשמות

הצגה טובה ודי משעשעת עולמו של בחור צעיר, ספק מתקשר ספק חולה נפש, מצטלב עם עולמו של אימו הקונפורמית -בורגנית שגרתית ובנאלית שהיא הטייפקאסט של העולה הממוצעת מרוסיה 'אין עבודה אין שפה קשה' האבא לא בתמונה נטל הפרנסה נופל על האם. התפאורה יפה והקשר עם הקהל משעשע הדבר היחידי שמבאס זה שהמחזאי או הסופר מעבירים ביקורת על המדינה הם כמובן דוגלים באתיקה של שמאל הקיצוני לפיה התא המשפחתי הוא מקום אלים ומסוכן שעולה לאינדווידואל ביוקר, הפלה לא רק כזכות אלא החובה מוסרית שאם לא לוקחים סובלים כל החיים עם ילד מיוחד, על-הוריות כאידיאל ומפתח, התפטרות והשלה של כל קונסטרוקציות הזהויות. יש קריאה ברמיזה לרדת מהארץ ולנטוש את ערכי היהדות. ואיך לא להזכיר לנו שישראל היא "פרויקט קולוניאליסטי מערבי" שבגללנו הערבים לא רואים סרטים בקולנוע בירושלים בשל הקמת המדינה... אזכיר ואומר שהערבים הם אלו שפתחו במלחמה מה לעשות שיש השלכות לא צפויות. הרבה שטויות עוברים לשמאל בראש ועדיין בכל חיי לא יצא לי לפגוש שמאלני אחד מאושר.

תפאורה מדהימה. ביחוד האפקט של המסך שנסגר כמו עין של מצלמה. מאוד מרשימה הבמה המסתובבת. אבל כמה שהתפאורה תהיה יפה זה לא יכול לחפות על סיפור עם דמויות שלא מייצרות חיבור אנושי לקהל. תיאטרון הוא פעולה, לא הסבר. אין שום פעולה במונולוגים שנמשכים 20 דקות. זה לא תיאטרון. יש שם אינספור מונולגים מעייפים. הטקסט לעיתים יפהפה לעיתים רדוד ומנסה מאוד להצחיק. אנחנו לא צחקנו. לא שרדנו את ההצגה. ולא חזרנו אחרי ההפסקה., פחות התחברתי