סיפור פשוט

ימים ספורים לפני הימים הנוראים, מעלה תיאטרון החאן בתל אביב את ההצגה "סיפור פשוט" של שמואל יוסף עגנון, בעיבוד ובימוי של יותם גוטל. עם יד על הלב, מתי לאחרונה מישהו מכם פתח קובץ סיפורים של עגנון? מתי הילדים שלכם פתחו סיפור של עגנון? מניחה שיש יותר טראפיק באתרים שמוכרים נכסים באיים הקיקלידיים..... ההצגה של החאן, מאפשרת לצופים חוויה תרבותית עמוקה בין דפיה של יצירה של חתן פרס נובל – עגנון. סיפור פשוט, הוא שם היצירה והאופן בו בחרו להציגה על הבמה, מעבר לכך, הסיפור כלל וכלל איננו פשוט, להיפך, הוא מורכב ומפותל ואפילו רלוונטי: במרכז ההצגה הירשל הורביץ, בן למשפחה עשירה מהכפר שיבוש (ממש כמו המציאות המשובשת שלנו) הנשבה בקסמיה של בלומה, יתומה ענייה שעובדת בבית משפחתו. אימו של הירשל, המייעדת לבנה גדולות ויקרות, מתנגדת לקשר בין השניים ומבכרת לשדך אותו למינה העשירה. הרצון האישי נרמס, חודשי הנישואים חולפים ועוברים והירשל מתקשה לשכוח את אהבתו הראשונה. שנתו נודדת, ליבו מיוסר והוא צועד למחוזות הטירוף, מחריד את התודעה המשפחתית המצולקת מקללה ישנה של טירוף שעובר בדורות. העיבוד התיאטרלי שנבחר, רזה ומינימליסטי – אך יש בו עולם ומלואו – חמישה שחקנים על במה נזירית, שפה משכרת של עגנון, עם ביטויים שמתחשק לרשום ולזכור שלא ייעלמו, מסיכות ודמות תרנגול, ויקום שלם, עם עבר ועתיד, נכנס לתוך שעה ושלושים וחמש דקות של הצגה. ברקע האירועים, מלחמת רוסיה יפן והחשש שהצאר מבקש לגייס צעירים יהודים למלחמה בשל המחסור בחיילים. החשש מהגיוס, לצד "הציונות" – המגיפה המסתורית שגם מפניה צריך להתגונן, קושרות בין העבר להווה, בין הכפר הגלותי להווה הישראלי המדמם, בין הקונפליקט העתיק והעדכני שבין מסורת, סמכות הורית, מנהגי עבר ואשליות לערכים ליברלים, קידמה ורצון חופשי. כשהירשל כמעט יוצא מדעתו, הוא נלקח לסנטוריום של דוקטור לנגזם, שם, הבמאי יותם גוטל משלב בחוכמה רבה, את משל ההינדיק (התרנגול) של רבי נחמן מברסלב: מעשה בבן מלך נפל לשיגעון וחשב שהוא תרנגול הודו ("הינדיק"). הוא ישב עירום מתחת לשולחן, גרר פרורי לחם ועצמות, והתנהג כמו עוף. הרופאים נואשו מלטפל בו. יום אחד בא חכם אחד והציע דרך שונה לריפוי: הוא הצטרף לבן המלך מתחת לשולחן, התפשט, גרר פרורים, והודיע שאף הוא תרנגול. אט אט, החל החכם התחיל לשנות את התנהגות: לבש בגדים, אכל, ישב לשולחן וכל זאת בעודו מסביר למלך שאפשר להשאר תרנגול ועדיין להתנהג באופן אחר, "שפוי". באמצעות הזדהות הדרגתית, הצליח החכם לרפא את בן המלך ולהחזירו לחיים. ארז שפריר, המשחק את הרופא, וגם את האב, נפלא במשחקו ובמניירות התרנגוליות שלו, וההצגה היא פיוט מתמשך ומענג של שפה משובחת, תרבות יהודית שכבר שכחנו שיש כמותה ועושר תרבותי שמזמן למידה עמוקה – גשר בין עבר, הווה ועתיד, וזה בדיוק תפקידם של תרבות ושל תיאטרון, להרחיב את היריעה, להעמיק את השאלה ולבחון – מי המשוגע ומי השפוי? מה פשוט ומה מורכב? וכך גם למראה נושן יש רגע של הולדת וחגיגה בימתית ששואלת שאלות עדכניות. בתוכנייה המצויינת של ההצגה, כותב בין היתר הבמאי יותם גוטל: "אני חושב שכל ישראלי שקורא את "סיפור פשוט" שמח שהירשל מקבל פטור מצבא הצאר. אבל השאלה מסתבכת נוכח המקבילה הישראלית: מה זה אומר מאבק על המסורת כתרבות מיעוט מול מאבק על המסורת כשהיא מטעם המדינה והרוב? כל יחסי הכוחות משתנים. לאורך מאות שנים היהודים נתפסו כתרבות חלשה שלא נלחמת, או נמנעת ביודעין מקונפליקט צבאי. ואילו בכאן ועכשיו הישראלי, הפכנו לחברה מיליטריסטית שאוחזת בנשק." באמצע ההצגה, כל הטלפונים החלו לזמזם "יש אזעקה" צעקה אחת הצופות. והנה, הטרללת נכנסה לתיאטרון, יחד עם קהל שהגיע להסתתר באולם (תחת אוהלה של תרבות) מפני הטיל החות'י. אבל ההצגה חייבת להמשך, גם כשהתותחים רועמים. אז המשכנו. סיפור פשוט? איפכא מסתברא. רוצו לראות.