עפרה

קשה אפילו להגדיר את זה כהצגה. זהו בעיקר מופע של שירי עופרה חזה, וברמת העמדה שמזכירה יותר מופע סיום של בית ספר. סיפורה של עופרה חזה מכיל את כל המרכיבים של דרמה גדולה: קשרים משפחתיים, מחיר ההצלחה, נאמנות, אהבה, בושה וסוף טרגי. אבל במקום להעמיק בדמות ובמורכבות שלה, יוצרי המופע בחרו להגיש את הסיפור בצורה רדודה, פשטנית וכמעט ילדותית. למרות הקולות המרשימים שעל הבמה, רוב העיבודים המוזיקליים נשמעים יבשים, חקייניים וחסרי פרשנות אמנותית. גם דמות ה"הומו התורן", שאמורה לספק רגעים של הומור והפוגה, כתובה ומבוצעת באופן מאולץ, לא מצחיק ואף מעיק. לזכות המופע ייאמר שהביצוע ל"עוד מחכה לאחד" היה מרגש ומצוין, וכך גם שיר הסיום. אלו היו שני הרגעים היחידים שבהם העיבודים אפשרו ליכולות הווקאליות של השחקנים לבוא לידי ביטוי באופן מלא, תוך שהם העניקו את הכבוד הראוי גם לקהל וגם למורשת המוזיקלית של עופרה חזה. גם השחקניות לי פרץ וניצן אשל הפגינו יכולות ווקאליות מרשימות ותצוגת משחק כובשת, והצליחו לבלוט מעל החומר שניתן להן. אך כאשר כמעט כל מה שמסביב - הכתיבה, הבימוי והעיבודים- הרגיש חובבני ולא מגובש, גם הכישרון שלהן לא הספיק כדי לרומם את המופע לרמה שהיה ראוי להגיע אליה. חבל מאוד שניתן אישור להעלות מופע כזה על בסיס החומרים הללו. בסופו של דבר זהו מופע רדוד, ילדותי, לא משכנע ומאכזב. ובעיקר - עצוב. עצוב משום שלעופרה חזה מגיע הרבה יותר.

גרוע ביותר ! אפס תפאורה אפס תאורה - שחקנים ליגת מסיבת סיום י"ב - חוסר קורדינאציה מוחלט בריקודים - משה פרץ לא קשור ולא שחקן - לאון שינדרובסקי לא מצא את עצמו בקאסט ונראה ששולב בכוח - אפילו חמשת הנגנים ישבו על כסאות בר מצווה ובמהלך ההופעה לא מצאו את עצמם. השחקנית שגילמה את עופרה שרה מהמם אבל היא לא יכלה להיות הופעה של איש אחד. שיבוש שמות דורון אשכנזי כונה בשם ירון (אולי לשם זילזול) אפס תמורה לעלות יקרה של כרטיסים - קבל חיפש עצמו בפלאפונים לקחו אגדה ועשו ממנה מחזה זול - סליחה עופרה !