רינגו

אתמול צפיתי בהצגה 'רינגו' בתיאטרון הקאמרי, ואם נקצר את כל מה שאני עומד לכתוב כאן, בביקורת התיאטרון שלי הפעם, רינגו הוא מה שהיה קורה אם 'הגשש החיוור' והצמד 'ילדים סורגים' עם גרייניק ואלתרמן, היו כותבים יחד מחזמר על פלוצים. עכשיו, כשאתה נכנס בשערי מוסד כמו תיאטרון הקמארי, אולי התיאטרון השני בחשיבותו אחרי תיאטרון הבימה, אתה נכנס בשעריו של מקדש של תיאטרון רפרטוארי. אתה לא מצפה למצוא, בין כל הקדושה התיאטרלית המכובדת שנמצאת בו, מחזה על גבר שמגלה יום אחד שאיבר המין שלו שאותו הוא מכנה 'רינגו' נעלם ושהוא (איבר המין) כבר חוגג את העצמאות שלו עם גוף של בן אנוש ברחבי העיר ובצבא. כן, איי שיט יו נוט! מצד אחד, אכן ידעתי מה נושא המחזה לפני שרכשתי כרטיס, מצד שני, לא ציפיתי למחזמר מולחן כל כך מפגר ומבדר. לקח לי זמן להתאים את מוד הקיום הרגיל שלי, לתדר של 'רינגו' ואני חושב שגם למחזה עצמו לוקח זמן לשכנע את הקהל לחבב אותו. יש פער ניכר, בין חציו הראשון לחצי השני של המחזה, והחצי השני בהחלט מצחיק ומבדר, ואחרי ששיחררתי ונתתי לעצמי להנות ממחזה שמורכב מכל בדיחת זין קיימת, אפילו נהנתי. כל מחזה שיש בו משפט כגון: "זין זה סופר-פוד" הוא מחזה שחייבים לאהוב גם אם הוא נראה בתחילתו מפגר ממש - ו'רינגו' של הקאמרי הוא בהחלט כזה. המחזמר "רינגו" הוא ההפקה הראשונה של "הקאמרי - דור חדש", קבוצת הצעירים הסופר מוכשרים של תיאטרון הקאמרי, שבהחלט עושים עבודה טובה , למעט... התפאורה של שירן לוי, שהיא תפאורה עייפה ומוזנחת מידי, שנראית כמו מיחזור אביזרים גמורים, מאובקים וחבוטים שאבד עליהם הקלח. והתלבושות של אלכס קוכמן, שקלושר שיכור וספוג גשם לא היה שולף מפח על גדות הסיין ומעדיף למות מהיפותרמיה על ספסל, כן זה עד כדי כך גרוע. אלה אם כן התקציב לתלבושות לכלל ההצגה עמד על 700 שקלים סה"כ ואז הכל מובן. המחזה שכתב ירון אדלשטיין כתוב כאילו מילואימניק משועמם וחרמן עם הגיינת גוף מוטלת בספק, כתב אותו בזמן שמירות, תוך כדי חליפת דחקות עם החברה כשסיגריה רופסת מתנדנדת לו מהפה. הבימוי של עמית אפטה טוב, בעיקר בחציה השני של ההצגה, בחציה הראשון לדעתי הוא לוקה בעייפות. הכוריאוגרפיה של תומר יפרח נחמדה ובסיסית אבל השחקנים לא יודעים לרקוד וזה עצוב ברמות. ברמה שאם זה היה מחזה סוף שנה בתיכון, ההורים היו מכסים את פניהם בבושה ובלבד שאיש לא יקשר אותם לילד המביך שלהם על הבמה. האור האמיתי במחזה 'רינגו' הוא השחקנים והשחקניות הבאמת מצויינים, והם ממש ממש טובים כולם: אלעד אטרקצ'י / רועי רביב, חן גרטי / נעמה שטרית, גל סרי / עמית פרטוק, רוני נתנאל / נוי הלפרין, יעלי רוזנבליט / כרמל נצר. מתוכם שיחקו אמש עשרה. אבל שניים מהם לוהקו ליהוק גאוני, תום חודורוב שהכי נח לו לשחק בחור נויירוטי עטור קיבעונות אנאליים וההפתעה של הערב הוא בן פרי שמגלם את הזין. פרי נכנס לדמות הזין כל כך טוב, עד שרציתי להכיר לו את הזין הפרטי שלי ושיהיו החברים הכי טובים. פרי נע, מדלג, רוקד וזז על הבמה בדיוק כמו זין בשר וריקמה, המימיקה שלו היא בדיוק המימיקה של כל זין ישראלי ממוצע (אל תשאלו איך אני יודע... אבל "אחת שיודעת"), לו היו אלה האחרונים הופכים לבני אדם. והשימוש שלו לפרקים בגופיה הורודה כמו בעורלה מתוכה ראשו מוסתר ומבצבץ הוא לא פחות מגאוני. בקיצור 'רינגו' היא הצגה מהנה באופן בסיסי, מצחיקה לפרקים ומאד מקורית, ואם לשפוט לפי הצחוק באולם, היא בהחלט מספקת את המטרה לשמה הומחזה ובויימה, וגם הנגיעות בנושאי אקטואליה ופוליטיקה מקומית בהחלט עוזרות לה להתחנף אל הקהל. אני ממליץ לכם לראות את 'רינגו' אתם תהנו, פשוט חשוב שתבינו שאתם מגיעים לצפות בהצגה שחמישים אחוז מהטקסט בה זו המילה: "זין" ! ניתן לרכוש כרטיסים ישירות דרך אתר התיאטרון הקאמרי.