ההצגה 'מעגל הגיר הקווקזי' גרמה לי הערב להזיל דמעות, וזה לא קרה לי שנים.

מעטות הפעמים שבכיתי בגלל אמנות. זה קרה לי כשצפיתי לראשונה בשרה ברייטמן שרה את "Deliver Me" בהופעה חיה בשנת 1998, בכיתי בתערוכה של הציירים הפרה רפאליטים בגלריה הלאומית בלונדון ב 2017 והערב, כשצפיתי בהצגה 'מעגל הגיר הקווקזי' בהבימה.

חששתי מאד מההצגה הזו, גם כי לא ידעתי אם ירצחו לי את ברכט וגם כי משך ההצגה הוא שעתיים וחצי וזה היה נשמע לי מייגע.

בכל זאת שיכנעתי ידיד ללכת איתי והגענו הערב להבימה.

ואם יש לי עצת זהב, לכל מי שירצה ללכת לצפות בה אחרי הביקורת הזו, זה, תבואו אחרי שנ"צ ארוך, עם בטן מלאה, שלפוחית ריקה והשאירו את הפרעות הקשב והריכוז בבית.

הגרסה הזו של הבימה, למחזה של ברטולט ברכט היא מופת לתיאטרון שהוא לא פחות מאפי.

אני צורך תיאטרון המון שנים, אני מכור כבד, שלמד על בשרו, שרק בחלוף כמה מחזורי הצגות, מגיע מחזה שהוא כל כך טוב, כל כך מדוייק ופתור, עד שהוא יכול לעמוד זקוף, גאה ומתוח, בשורה ראשונה עם הצגות הדגל של ברודוויי והווסט אנד בלונדון, ולא, אני לא מגזים.

תיאטרון הבימה הצליח להשיב לי היום, את האמון בתיאטרון עילי, משובח וגבוה, הערב הושבה לי האמונה בתיאטרון בצורה המכובדת והמפוארת ביותר שניתן לבקש כצופה. 'מעגל הגיר הקווקזי' הוא לא פחות מסוגה עילית מפיחת חיים, אחרי רצף אכזבות כואבות וכישלונות בינוניים, חלקם מפוארים להחריד.

זה מפחיד, עד כמה המחזה הזה, שנכתב על ידי ברכט ב 1944, אקטואלי להיום, וברור לי שיש לזקוף זאת גם לזכותו של אלי ביז'אווי שאחראי על הנוסח העברי (כמו גם על הפיזמונים הנהדרים בגרסה של הבימה).

אם היו מבקשים מהאקטואליה העכשווית בישראל להגיע לנשף תחפושות, היא לבטח הייתה מגיעה כ'מעגל הגיר הקווקזי' ולראיה, כשאשת המושל בהצגה, בורחת בזמן ההפיכה המשטרית ודואגת למלט את שמלותיה היקרות ורכושה, שליש מהצופים חשבו באותו הרגע על אימלדה מ., שליש על א. צ'אושסקו ושליש על שרה נ. וזו רק דוגמה אחת מיני רבות לדמיון המפחיד בין הביקורת של ברכט שנכתבה לפני יותר משמונים שנה והיום.

אני בניתי לעצמי קריירה מקצועית בהערכה של יצירות אמנות, ואחד הפרמטרים לדידי, לאיכות באמנות, הוא האם בעיני היצירה שמולי היא על זמנית - ו'מעגל הגיר הקווקזי' הוא חד משמעית כזה.

לגבי השחקנים, ששה עשר במספר, לא ברור אם נורמן עיסא זכה כאן בתפקיד חייו או שהמחזה זכה בעיסא, גם ג'וי ריגר, תומר מחלוף, עודד לאופולד, כמו כל שאר שחקני ההצגה, מפגינים כישרון משחק מקצועי וראוי כל כך, שאני כותב זאת בהצדעה שקטה וכנועה ובדום מתוח.

אגב, מעבר לבימוי המופתי של נועם שמואל, למוסיקה המצויינת של טל בלכרוביץ׳, ולתלבושות הנהדרות של אביה בש, כמה נדיר במחוזותינו, לראות מעצב תפאורות כמו מיכאל קרמנקו, שכנראה חי וחולם תיאטרון כמו שהוא נושם, מגיעות לקרמנקו מחיאות כפיים נפרדות ולו רק על העבודה המצויינת שעשה כאן בתפאורה המורכבת.

תודה לך הבימה, היית מאד טובה אלי היום.

וכשאהיה זקן, עייף ומותש, עם גוף שבוגד ושיער מקליש, אי שם באחרית ימי, ואזכר בפסגות הטובות של חיי, אזכור בערגה מופלאה, את השעתיים וחצי האלו, הערב בהבימה.

ההצגה 'מעגל הגיר הקווקזי' גרמה לי הערב להזיל דמעות, וזה לא קרה לי שנים.

לכו לצפות בה, למה שרק אני אסבול, תסבלו גם אתם מהמופת התיאטרלי המופלא והנפלא הזה.