הצגה מעניינת, במיוחד בנקודות החיבור לימינו אנו, ומעוררת מחשבה

׳שמשון׳ בתיאטרון גשר.

תיאטרון גשר הגיע לעמק עם ההצגה ׳שמשון׳. הלכתי לראות ויצאתי מההצגה ברגשות מעורבים. זו הצגה גדולה ומושקעת מאוד, אין ספק, מהתפאורה המרשימה (מיכאל קרמנקו) ועד למוזיקה המקורית של טל בלכרוביץ, הצגה שעוסקת בתקופת השופטים (שמשון), אך בהחלט יש לה מה לומר גם על מה שמתרחש במדינה בימים אלה והיא עושה את זה בדרכה, שלעיתים היא מרומזת, לעיתים אגבית, ולעיתים ברורה יותר.

המחזאי המצליח רועי חן לקח את הרומן ההיסטורי ׳שמשון׳ של זאב ז׳בוטינסקי, שנכתב לפני כמאה שנה ואשר במרכזו עומדת דמותו הטרגית של שמשון ויחסיו עם הפלשתים: ״הארץ הזו בערה גם אז, ואני לא יכול לדבר על פלשתים ולא לחשוב על פלסטינים״, אומר המחזאי רועי חן. ״הבנתי שצריך לדבר על המחיר הכבד של מי שמחליט להגיע לניצחון מוחלט בעזרת כוח, לדבר על השכנים שלנו, ולהציג אדם שחלק יקראו לו גיבור, חלק חמום מוח, חלק שליח אדוני ויש שיקראו לו שאהיד שנכנס למקדש בעזה ומוטט אותו על אלפי אנשים…״.

הבימוי של נועם שמואל מצליח לשמור על העניין והאינטנסיביות לאורך מרבית ההצגה הארוכה (כשעתיים ללא ההפסקה), אך בהחלט היה בעיניי מקום לקצר אותה מעט כדי למנוע נפילות מתח, ולחדד יותר את המקומות החזקים והמשמעותיים לימינו אנו מבחינת הטקסטים.

מבין השחקנים בלטה בעיני במיוחד רוני עינב בתפקיד דלילה, במשחק חכם ומפתה. השחקנים האחרים ובהם שלומי ברטונוב (שמשון), יובל שרף (סמדר), יובל ינאי (אכתור) ואורי יניב (מכבנאי - המספר) תורמים את חלקם החשוב, וכך גם השחקנים הנוספים: קארין סרויה, שיר סייג, אלכסנדר סנדרוביץ׳, מיכל ויינברג, טלי אוסדצ׳י, פאולו א. מואורה, איתמר פרס ואגם אוזלבו.

לסיכום, הצגה מעניינת, במיוחד בנקודות החיבור לימינו אנו, ומעוררת מחשבה.