הצגה קאמרית קטנה ומדויקת בביצוע אנסמבל מצוין

׳מרציפנים׳, תיאטרון הבימה ביפעת.

אתמול ראיתי את הצגת תיאטרון הבימה ׳מרציפנים׳ באולם ביפעת. סיפור ההצגה, כפי שמופיע בפרסומי הבימה, הוא כך: ״עדה, אלמנתו של איש התיאטרון הנערץ שמואל המרשלג, שוקדת על ההכנות לקראת ערב הוקרה לזכרו. ההתרגשות מתחלפת בייאוש כשמתחוור לה שקשיים כלכליים מאיימים על קיומו של הארוע. רחל בלוך, כוכבת במה לשעבר ומי שהיתה המאהבת של המנוח, מציעה לעדה מימון מלא של האירוע, ובתמורה היא דורשת לעמוד במרכזו. עדה נקרעת בין תשוקתה לקיים את האירוע הנוצץ ואף לזרוח בו, לבין התיעוב שהיא חשה כלפי האויבת הנצחית שלה. שתי הדיוות יוצאות לקרב אכזרי על זכרו של המת, שבמהלכו מתעוררים כל השדים מהעבר״. הממ… נשמע בהחלט מעניין!

את תפקיד עדה ממלאת בכישרון רב, כרגיל, ליא קניג בת ה-94 (תכף 95), כלת פרס ישראל לתיאטרון שנראה כאילו המחזה נכתב עבורה, וכשהיא נכנסת לבמה האולם רועם ממחיאות כפיים. גילת אנקורי מגלמת היטב את דמותה של הצרה רחל; עמליה, בתה של עדה, היא ריקי בליך המצוינת, ואת מני מגלם אורי הוכמן. צוות שחקניות מעולה ושחקן קצת פחות בולט.

את הקומדיה המרה הזאת כתבה מאיה הפנר וביימה מור פרנק ושתיהן עשו עבודה מצוינת: מאיה בכתיבת מחזה מהודק על האובדנים שבחיינו, מחזה שמצליח כמעט לחלוטין לא לגלוש לקלישאות ומספק לצופים עניין לכל אורכו והתרגשות לקראת סופו. ומור בבימוי שקט, בטוח, מדויק ופונקציונאלי והדרכת שחקנים מעולה. דניאל סלומון מספק מוזיקה ההולמת את ההצגה להפליא, והתוצאה הסופית היא הצגה קאמרית קטנה ומדויקת בביצוע אנסמבל מצוין. זו הצגה שהעניין בה נמשך למלוא אורכה ובחלקה האחרון היא גם מצליחה לרגש אותנו הצופים, ומה נבקש עוד?