מרציפנים
נחמד אבל לא וואו
תיאטרון בישראלפורטל ביקורות להצגותזה ייקח רק רגע
זה ייקח רק רגע

עדה, אלמנתו של איש תיאטרון אהוב, מארגנת ערב מחווה לזכרו. כשרחל בלוך, כוכבת לשעבר ומאהבתו הישנה, מציעה לממן בתמורה לבלעדיות — שתי דיוות יוצאות למלחמה.
קומדיה מרה מבית הבימה. עדה נאבקת בקשיים כספיים שמאיימים לבטל את ערב ההוקרה למנוח. רחל בלוך, שהייתה כוכבת ומאהבת של הנפטר, מציעה מימון אך דורשת להיות במרכז הבמה ולעצב את הערב לפי ראותה. מה שמתחיל כמשא ומתן מנומס הופך לקרב אגו בין שתי נשים שנלחמות על הזיכרון, על הכבוד ועל השאלה למי באמת שייך איש שכבר אינו.
הדעה שלכם חשובה לנו ולקהילה 🎭
ליא קניג, גילת אנקורי, אורי הוכמן, ריקי בליך
נחמד אבל לא וואו
הצגה נהדרת שנעה על הציר הדק שמרגש אותך ומצחיק אותך לחילופין מרגע לרגע. ליא קניג כמובן שגונבת את ההצגה. אבל יתר השחקנים מעולים ולא נופלים ממנה. גילת אנקורי מצויינת. ריקי בליך מעולה. ואחרון חביב - אורי הוכמן שנותן שם משחק למופת עם רגעים בלתי נשכחים שבהם הוא קורע מצחוק וממיס אותנו מדמעות בעיקר בסצנה בלתי נישכחת של ליא והוכמן שמרימים אחד לשניה ואחת לשני על הבמה.
ליה קניג במיטבה
לא צריך תחלופת תפאורה, ספוטניקים וחלליות או שחקנים רבים כדי לעשות הצגה גדולה! ליא קניג ( האשה והאגדה) וגילת אנקורי עשו את העבודה !!
הצגות על אנשים בגיל מבוגר מאוד הן תמיד מרתקות - כי כולנו נהיה שם (אם ירצה השם) ומעניין לחשוב איזה נושאים יטרידו אותנו אז ואיך נתמודד עם זה. האינטראקציה בין ליא קניג וגילת אנקורי הייתה חזקה ואמיתית, וגם תפקידה של ריקי בליך היה מרגש מאוד כנקודת קישור בינדורית. הצגה מעולה שבזמנו עוררה בי מחדש את התשוקה לתיאטרון.
שחקניות מעולות בראשות ליא קניג וסיפור מעניין
׳מרציפנים׳, תיאטרון הבימה ביפעת. אתמול ראיתי את הצגת תיאטרון הבימה ׳מרציפנים׳ באולם ביפעת. סיפור ההצגה, כפי שמופיע בפרסומי הבימה, הוא כך: ״עדה, אלמנתו של איש התיאטרון הנערץ שמואל המרשלג, שוקדת על ההכנות לקראת ערב הוקרה לזכרו. ההתרגשות מתחלפת בייאוש כשמתחוור לה שקשיים כלכליים מאיימים על קיומו של הארוע. רחל בלוך, כוכבת במה לשעבר ומי שהיתה המאהבת של המנוח, מציעה לעדה מימון מלא של האירוע, ובתמורה היא דורשת לעמוד במרכזו. עדה נקרעת בין תשוקתה לקיים את האירוע הנוצץ ואף לזרוח בו, לבין התיעוב שהיא חשה כלפי האויבת הנצחית שלה. שתי הדיוות יוצאות לקרב אכזרי על זכרו של המת, שבמהלכו מתעוררים כל השדים מהעבר״. הממ… נשמע בהחלט מעניין! את תפקיד עדה ממלאת בכישרון רב, כרגיל, ליא קניג בת ה-94 (תכף 95), כלת פרס ישראל לתיאטרון שנראה כאילו המחזה נכתב עבורה, וכשהיא נכנסת לבמה האולם רועם ממחיאות כפיים. גילת אנקורי מגלמת היטב את דמותה של הצרה רחל; עמליה, בתה של עדה, היא ריקי בליך המצוינת, ואת מני מגלם אורי הוכמן. צוות שחקניות מעולה ושחקן קצת פחות בולט. את הקומדיה המרה הזאת כתבה מאיה הפנר וביימה מור פרנק ושתיהן עשו עבודה מצוינת: מאיה בכתיבת מחזה מהודק על האובדנים שבחיינו, מחזה שמצליח כמעט לחלוטין לא לגלוש לקלישאות ומספק לצופים עניין לכל אורכו והתרגשות לקראת סופו. ומור בבימוי שקט, בטוח, מדויק ופונקציונאלי והדרכת שחקנים מעולה. דניאל סלומון מספק מוזיקה ההולמת את ההצגה להפליא, והתוצאה הסופית היא הצגה קאמרית קטנה ומדויקת בביצוע אנסמבל מצוין. זו הצגה שהעניין בה נמשך למלוא אורכה ובחלקה האחרון היא גם מצליחה לרגש אותנו הצופים, ומה נבקש עוד?

