הנערה מהדואר

https://www.youtube.com/watch?v=MP-9LDt2QqM המתח של המשמעות מחשבות בעקבות "הנערה מן הדואר" "הנערה מן הדואר", שכתב סטפן צוויג ועיבד לבמה חנן שניר, היא הצגה שממשיכה להדהד באזור הסרעפת של הצופה זמן רב לאחר שהמסך יורד. כשהסתיימה ההצגה בתיאטרון הבימה, בחרתי לפסוע הביתה ברגל. החוויה לא אפשרה לי למהר לשום מקום. הייתי זקוקה לזמן כדי לעכל, לעבד ולהקשיב למה שהתחולל בי. סיפורה של הנערה מן הדואר הוא סיפור של צעירה הבוחרת שוב ושוב בחיים, גם כשהם מציבים בפניה צמתים אכזריים. אני לא עומדת לספר את העלילה חשובה ומרתקת ככל שתהיה.אני בוחרת להתייחס לאמנות שחוויתי ופסעתי הביתה כשראשי בעננים. . חנן שניר הוא במאי שמחפש את הרגעים האנושיים שהעולם שכח לכבד, כדי להחזיר להם את כבודם. ובהצגה נערה מהדואר יש המון רגעים נהדרים כאלה הבמאי מדבר בשפת הסימנים של התיאטרון. הבמה כמעט חשופה: מיטה זוגית, שולחן, כמה כיסאות וכספת. החפצים המעטים מוזזים שוב ושוב בידי השחקנים, ובכל פעם נולדת תמונת חיים חדשה. גם האמצעים הטכנולוגיים אינם מודגשים ואינם מבקשים להרשים. הם משתלבים בטבעיות במרקם הבימתי והופכים לחלק מן המציאות שההצגה בוראת.כך גם המוסיקה והנגנים מה שהיכה בי יותר מכל היה מתח המשמעות שנולד כבר עם המילה הראשונה.דב רייזר, בתפקיד המספר, הוא שחקן נדיר.מדויק ונטול כל מאמץ , הוא יוצר סקרנות שאינה מרפה לרגע. הוא הזכיר לי את גדולי שחקני הבמה הלונדונית, אלה שיודעים כי עוצמת המשחק אינה נמדדת בעוצמת הקול אלא בעומק הנוכחות. בעיניי, אמנות גדולה בתיאטרון נוצרת מתוך מתח של משמעות, הלופת את הדמויות ואת הקהל כאחד. זהו מעין הר געש אנושי. מתחת לפני השטח רוחשת לבה של רגשות, תשוקות, פחדים ותקוות. היא נאגרת, מתעצמת ומסרבת לפרוץ בטרם עת. ואז, ברגע נדיר אחד, היא מתפרצת בעוצמה כה גדולה, עד שהאולם כולו עוצר את נשימתו. והרגע הזה מגיע בעוצמה מדהימה בצעקה אדירה של הנערה והלום הקרב ככל שההצגה התקדמה נדמה היה לי שהאולם כולו נמשך אל תוך העלילה. כאילו האנשים רכנו קדימה, כאילו ביקשו לבלוע את ההתרחשות ולא להחמיץ אף רגע. כשהמסך ירד והאורות נדלקו, האישה שישבה לצדי שיחררה אנחה ואמרה רק משפט אחד: "איזו הצגה נהדרת." נדמה לי שלא היה צורך בשום ביקורת מתוחכמת יותר. ומילה על השחקנים. ליר, המגלמת את הנערה מן הדואר, היא בעיניי תגלית של ממש. היא כובשת את הקהל בפשטות, באומץ, בדריכות והקשבה. יש בה אמת בימתית נדירה.סביבה ניצב קאסט מצוין, הפועל כאנסמבל מגובש שבו כל שחקן משרת את היצירה השלמה. יש לי תחושה שעוד אשוב לראות את "הנערה מן הדואר". לא כדי להבין אותה טוב יותר, אלא כדי לחוות שוב את מה שעשתה לי.יש הצגות שמזיזות את הלב מהמקום זו הייתה אחת מהן.