אנה קרנינה

אנה קרנינה בתיאטרון גשר. הרשו לי הפוגה קצרה ברצף אירועי המחאה סביבנו והמאבק לשחרור החטופים, לטובת אנה קרנינה. ובכן, מה לא נאמר כבר ונכתב על ספרו המפורסם של לב טולסטוי ׳אנה קרנינה׳, שראה אור כבר ב-1877 ונחשב עד היום לאחד הרומנים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. קלאסיקה רוסית במיטבה! ולמי מאיתנו שהספיק כבר לשכוח מאז הלימודים לבגרות, אז הנה תקצירון: הספר מספר את סיפורה של אנה קרנינה, אשת חברה מכובדת, נשואה ואמא לילד, הפוגשת קצין נאה וצעיר ממנה ומתאהבת בו. ההתאהבות הזו מזעזעת את סביבתה ואת עולמה של אנה וגורמת לה להתחבט בשאלות הרות גורל של אמון מול בגידה; חיי הנישואין מול משיכת הלב; שגרה מול הרפתקה; הליכה בתלם מול קריאת תגר על מוסכמות חברתיות ועוד. אנה מודעת לכך שבחברה הרוסית השמרנית והרכלנית יהיה מחיר להליכה שלה אחר ליבה, אך היא בוחרת באומץ ללכת לשם, עד הסוף המר. הספר, וההצגה בעקבותיו, מציפים בעוצמה את הבחירות שעושה אדם בחייו. ויחד אתן גם את השאלה האם האהבה יכולה להימשך לעד, או שדינה, עם כל הכאב הכרוך בכך, לדעוך במשך הזמן, ואם כך מהי בכלל האהבה הזו? כמו כן, חרף משפט הפתיחה המפורסם של הספר: ״כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות כל אחת על פי דרכה״, מציב טולסטוי בהמשך גם סימן שאלה על עצם המושג ״משפחות מאושרות״, היש בכלל משפחות כאלה? את ההצגה בתיאטרון גשר ביים הבמאי הליטאי המוערך רימאס טומינאס (עיבוד שלו ושל מריה פטרס ותרגום לעברית של רועי חן) בסגנון מאוד מיוחד ושונה, מאתגר ולא שיגרתי, כאשר המוזיקה של גדרוס פוסקוניגיס, שנכתבה במיוחד עבור ההצגה, ממלאת כאן תפקיד מרכזי. זהו ביצוע בימתי מאופק מאוד, סימבולי ונרמז על במה ריקה כמעט לחלוטין עם תפאורה שלא משתנה, ובעיניי זו אחת ההצגות המרשימות ביותר שעלו על במותינו בשנים האחרונות! את אנסמבל השחקנים המהודק והמעולה מובילה אפרת בן-צור בביצוע סוחף ומהפנט של אנה קרנינה, הדמות המרכזית במחזה, ואיתה יחד גם גיל פרנק, גל אמיתי, אבי אזולאי, אלון פרידמן, קארין סרויה, מיקי ליאון, נטע רוט, דורון תבורי, ויובל ינאי. לכו לראות, מומלץ מאוד!