הדוד וניה

כשראיתי שתיאטרון מלנקי Malenki Theatre חזר לעבוד ועושה הצגת צהריים של "הדוד וניה", לא היססתי פעמיים. אני חושבת שצפיתי בכל הפקה אפשרית של "הדוד וניה" מאלה שהוצגו בארץ או הגיעו לארץ לסיבוב הופעות/פסטיבלים ולפחות 5-6 הפקות מוקלטות. למה? כי זה המחזה הצ'כובי האהוב עלי. וזה מדהים כי הוא למעשה כמעט נטול עלילה ואת אירועיו ניתן לסכם בשני משפטים. וזו הגאונות של צ'כוב והריאליזם במיטבו- דרמה זכה שבה הגיבורים כלוליינים וירטואוזים נעים על חבל דק בין תקווה נשגבה ליאוש מוחלט תוך שתיית תה ווודקה. אין לי די מילים לשבח את איכות המשחק של הקאסט המדהים והמקצועי שעבודתו נקטעה על ידי שתי התרעות (ואף כקהל זכינו לשהות במחיצתם במקלט ולקבל הופעות בידור מהדוד וניה Dudu Niv המופלא ומזיגת יין מאסטרוב) ואחרי כל שיבה לאולם העלה את עוצמת המשחק עד הסוף הקתרטי. (בכיתי המון בהצגה זו, לאוהבי צ'כוב,מומלץ לבוא עם חבילת טישו שחברתי Avigail Yevgeniya Aronson דאגה להביא מבעוד מועד). כמובן יש לי חשק עז לצפות בהצגה פעם נוספת ולפרק כל סצנה למרכיבים, להסס שוב אל מול מפת אפריקה שכפי שהדגיש הבמאי Michael Teplitsky (מורידה בפניך את הכובע שוב) אינה נחוצה לאיש... ובין התרעה להתרעה הצלחתי לשכוח לגמרי מהעולם שבחוץ והזוועות המתחוללות בו מול הדרמה האנושית הפשוטה והנצחית. הקונפליקט הכאוב בין הפרופסור (ליהוק מושלם ואירוני של פרופ' גד קינר) , ילנה (אנה דוברוביצקי המהפנטת ביופיה וחדותה) ואסטרוב (אורי לבנון הכריזמטי) לבין האנשים "הלא נחוצים" כמו הדוד וניה (סר דודו ניב) וסוניה שאותה גילמה Sonya Libe Tsounvazo האחת והיחידה, באופן קורע לב, ייחודי וללא ספק זו הייתה סוניה הכי טובה בין כל ההפקות שצפיתי בהם. לא ארחיב על משחקה כי חייבים פעם אחת לבוא ולראות. וכמובן "הלא נחוץ" ששובה את ליבי בכל הצגה שאני צופה איתו בשני עשורים אחרונים -דימה רוס בתפקיד של ופליה שנגע בכל נימי הלב ולא רק בגלל הקערה הטיבטית. תאמינו לי, מונולוג הסיום של סוניה מעולם לא נשמע רלוונטי יותר " ואנחנו נמשיך לחיות, נעמוד בכל הניסיונות..." "הדוד וניה " תיאטרון מלנקי. מומלץ בחום!