
טוענים תוצאות
זה ייקח רק רגע
תיאטרון בישראלפורטל ביקורות להצגותזה ייקח רק רגע
אורגון, המחפש משמעות רוחנית, נשבה בקסמו של טרטיף ומעניק לו אמון מוחלט בניגוד לאזהרות סביבו. בני הבית מנסים לחשוף את האמת, אך ההתפכחות מתעכבת והמשפחה נסחפת לכאוס. ההפקה מציעה פרשנות רעננה לקומדיה האלמותית של מולייר.
הדעה שלכם חשובה לנו ולקהילה 🎭
דרור קרן, אולה שור סלקטר / אנסטסיה פיין, נדב נייטס, אלעד אטרקצ'י, איה גרניט שבא, דויד בילנקה / דן שפירא, גלעד שמואלי / עופרי ביטרמן, חן גרטי / רוני נתנאל, גלעד מרחבי
מכירה לא מעט אנשים שמאוד נרתעים משמות גדולים כמו חנוך לוין , איבסן או...מולייר בתיאטרון..ובצדק כנראה! הם לא קלים לעיכול גם בעיניי.. אבל שומעים רגע? "טרטיף" של מולייר בת 400 שנים..נשמע מלחיץ קצת לא? מה שיותר מלחיץ ומטריד בו זמנית שהכל ביצירה הזאת כל כך רלוונטי לימינו שזה כואב! מאוד חיכיתי להצגה הזאת כי שמעתי עליה כל כך הרבה! קודם כל הבימוי של רוני ברודצקי שהפיח חיים ביצירה כה עתיקה וממש הפך אותה לבת ימינו! זאת הברקה! תלבושות שאי אפשר להוריד מהן את העיניים לשניה! הן כאילו היו מוקדשות לי חד משמעית! הכל כל כך צבעוני ומיוחד! תפאורה גאונית למדי עם מיני אלמנטים מיוחדים ומוסיקה מהממת! קאסט שחקנים שאפשר רק לחלום: נדב נייטס: כולם על זה שזה השחקן הכי אהוב עליי נכון?! אז אני רגע אנסה להיות אובייקטיבית.. עילוי בשם נדב נקודה! איך אפשר ככה להיכנס לדמות ולגרום לכל הקהל לחשוב שבאמת מדובר בנוכל? המונולוג בסוף זה בכלל רמה אחד מעל ולאו דווקא בגלל ההתייחסות לפוליטיקה 😉 דרור קרן: שחקן ענק ואיזה כיף לראות אותו על בימת התיאטרון! אולה שור סלקטר: כמה שאני אוהבת את השחקנית הזאת! בעיניי זה התפקיד הכי נועז שלה שאני ראיתי והיא מעולה כל כך! אלעד אטרקצ'י: ליהוק זהב! תפקיד שהוא שיחוק! מוכשר בטירוף! דוד בילנקה וגלעד שמואלי: מדוייקים כהרגלם! חן גרטי וגלעד מרחבי: מתוקים כמו מרשמלו! איזה תפקידים מגניבים יש להם פה חח איה גרניט שבא: מדהימה ומיוחדת! חייבת לציין שבהתחלה כל עניין השפה והחריזה טיפה מוזר עד שהאוזן מתרגלת! הקומדיה הזאת מאת מולייר היא גרסה בימתית חדשה ומפתיעה לקומדיה האלמותית של גדול כותבי הקומדיות בכל הזמנים. אהבתי מאוד את כל קטעי המעבר עם הראפ - ללא ספק מיוחד ומרענן! גם את הסוף מאוד אהבתי בלי לספיילר כמובן.. יכולה רק להגיד שצפוי הוא לא 😉 הקאמרי עושים זאת שוב ומוכיחים שהם מעולים! אני חזרתי הביתה באורות! רוצו לראות! ממליצה! חפשו אותי באינסטגרם - bell_shteinberg_theatreblogger
פעם ראשונה שהלכתי להצגה בגלל ביקורות טובות ופחות בשל עניין בעלילה. אני לא הכי חובבת את ז'אנר הקומדיה בתיאטרון, אבל מבחינת קומית כל כך אהבתי את ההצגה. הומור לא נמוך, די אינטלגנטי שגרם לי לצחוק מלא. אהבתי מאוד את כל השחקנים! הם היו נהדרים כולם! קטעי השירה והיפ הופ הוסיפו ממש! לצערי היה לי מאוד קשה להתחבר לדיאלוגים. רוב ההצגה דוברה בחרוזים וזה די היה מאתגר. לקח לי כמה סצנות עד שהצלחתי להתחבר להצגה. מצד אחד הם ניסו לשמור על הטקסט המקורי ומצד שני לעשות את קצת יותר מודרני על ידי אביזרים, לבוש ומשחק. מונולוג הסיום היה נהדר וחכם! בשורה תחתונה, קשה לי להמליץ בפה מלא, רק במידה ואתן/ם חובבי/ות הז'אנר.
המשחק של דרור קרן-תענוג.לא אהבתי את התלבושות והתפאורה-מעדיפה אותם על פי הסגנון המקורי הקלאסי
הצגה קצת חלשה
סך הכל מדובר בהצגה חביבה, לי קצת פחות התחבר המלל בשפה גבוהה עם התלבושות ותפאורה המודרניים. השחקנים טובים, העלילה נחמדה, אבל ההפקה עצמה יוצרת תחושה מוזרה קצת שהיה קשה להתחבר אליה.
טרטיף מבוסס על מחזה קלאסי של מוליר, קומדיה בכיכובו של דרור קרן הנהדר! מאוד אהבתי את העיבוד החדש קצבי, חדשני ונפלא למחזה הקלאסי. דמות הנוכל מתחזה לאיש דת, הביקורת על דת רלוונטית מאוד לחיינו. מאוד נהנתי בהצגה.
ההצגה הכי טובה שראיתי בשנים האחרונות. משחק מעולה, תרגום מופלא ועדכני, שנון, רלוונטי
הרגיש לי מנסה יותר מידי במקום לאפשר ליצירה ותיקה להיות מה שהיא, לא הכל צריך להיות תל אביבי מגניב אפשר פשטות לפעמים
טרטיף של מולייר בקאמרי. ז׳אן-בטיסט פוקלן (1673-1622), שנודע בשם הפסבדונים שלו - מולייר, היה מחזאי, במאי ושחקן צרפתי ונחשב לגדול המחזאים בלשון הצרפתית ואחד מהחשובים בתולדות התיאטרון בכלל. מולייר כתב מחזות רבים וגם ביים ושיחק בהם. אחד מהם הוא המחזה ׳טרטיף׳, שהועלה על הבמה לראשונה במלואו ב-5 באוגוסט 1667. המחזה טרטיף מציג ביקורת נוקבת על אנשי הדת והכנסיה, ובשל כך גם עורר את חמתם של הכמורה והחוגים הדתיים בצרפת שראו במולייר כופר ואסרו את הצגת המחזה בציבור. במשך תקופה מסוימת הועלו גרסאות מקוצרות של המחזה בהופעות פרטיות עד שנמצא ׳פיתרון׳ (בסיוע המלך לואי ה-14), כאשר ׳הסוף הרע׳ הוחלף ב׳סוף טוב׳ ונערכה בכורה מחודשת ב-5 פברואר 1669. הערב באולם התיאטרון ביפעת ראיתי את ההצגה ׳טרטיף׳ בביצוע שחקני תיאטרון הקאמרי ויצאתי ברגשות מעורבים. החלקים הטובים הם השפה העשירה והעכשווית (בחרוזים) של המחזה, בזכות התרגום המעולה של אלי ביז׳אווי. הבימוי של רוני ברודצקי מעניין וראוי להערכה על הניסיון להתאים את מולייר לימינו אנו, ואהבתי גם את משחקם של דרור קרן כאורגון, המכניס את טרטיף לביתו כדי לחזק את חייו הרוחניים, ושל אלעד אטרקצ׳י בתפקיד המשרתת דורין. בצד הפחות טוב אומר שההצגה לא הצליחה לרגש אותי בשום שלב, והשאירה אותי כצופה לא מעורב. קרוב ל-400 שנה חלפו מאז הוצג המחזה לראשונה, והיה צריך לקרות על הבמה הרבה יותר כדי שהוא יצליח לשמור על חיוניותו ועל הביקורתיות שבו. הבמאית נקטה בפתרונות שונים כדי לקרב את המחזה לימינו אלה ולשמר את ייחודו (קטעי הראפ שכתבו ׳הקריסטלים׳ - עומר ג׳ו נוה ומיכאל מושונוב היו מעולים), אך פתרונות אלה הצליחו לעמוד באופן חלקי בלבד באתגר שלקחה על עצמה.
הזוי בקטע טוב, אקלקטי ומלא הפתעות. צבעוני, צעקני, משחק מעולה, תפאורה ותלבושות נהדרות. התרגום לימינו נהדר, שזה לא פשוט.
המחזה הקלאסי מקבל טוויסט עכשוי עם תפאורה ותלבושות צבעוניות, דיאלוגים קצביים בשילוב קטעי ראפ, וביקורת פוליטית חברתית שרלוונטית מתמיד. סאטירה מצחיקה לאורך כל הדרך עם סיום שמשאיר חומר למחשבה. נדב נייטס כטרטיף מושלם, כריזמטי וערמומי ועדיין שובה לב. אלעד אטרקצ׳י בתור המשרתת קורע מצחוק וגונב את ההצגה בכל סצנה שהוא נמצא בה. וכמובן דרור קרן, אב המשפחה העקשן עושה עבודה מצוינת. לרוץ לראות!
המשחק היה מוצלח מאוד, ובמיוחד בלט השחקן הראשי (עם מונולוג סיום מרשים במיוחד). העיבוד משלב אלמנטים מודרניים שהשתלבו באופן מפתיע לטובה, גם אם לא בהכרח ידברו לכל צופה (כמו קטעי ראפ).
מה שהכי התרשמתי ממנו זה המשחק המצויין של הרבה מהשחקנים. יש שילוב של ראפ במהלך ההצגה. הסיפור של ההצגה מעניין, והעיבוד משלב מאפיינים מודרניים - פה זה התאים והיה מוצלח!
