יעקובי ולידנטל

לחובבי חנוך לוין, שאוהבים את שירת התיאטרון שלו, ההצגה של תיאטרון החאן – יעקבי ולידנטל, היא עונג צרוף. זה לא מתאים לכל אחד, זה לא קומדיה מתקתקה, חנוך לוין לא מרחם על הצופים שלו ובאמצעות הומור חכם, מושך את הצופה לנבכי הנפש, לאמיתות המסתתרות בין שכבות של הכחשה, איפור וגינונים. חנוך לוין כתב על "שני גברים חמוצים ואשה חמוצה המחמיצים את החיים" – יעקבי ולידנטל, שני חברים טובים עם חיים קטנים: דג מלוח, תה דלוח ומשחקי לוח, כל ערב על אותה מרפסת. נראה שכך ימשיכו עד יום מותם, אבל יעקבי נענה לקול פנימי שקורא לו "לחיות", מחריב את החברות ויוצא להגשים חלומות גדולים. משולש אהבה חמוץ במיוחד נוצר בין יעקבי, לידנטל ורות שחש, כולם רוצים להיות מאושרים, אבל מרוב ניסיונות, מחמיצים, שוב ושוב. חנוך לוין כותב על כל מה שלא נרצה לעסוק בו: קומדיית יסורים הדנה בארעיות חיינו, החיפוש אחר משמעות, התחושה שנוכל לבחור ולעצב את חיינו, הכיעור והעליבות, הכסות התרבותית שעשוייה מפילטרים ומנגנוני הגנה. הכל שם, על הבמה, מדמם ובוחש בנפש. זה מחזה שמזמין אותך ללמוד את שפתו של חנוך לוין, להבין את גאונות היצירה שלו להבין את האמירה המורכבת שלו. תיאטרון החאן מעלה הפקה טובה מאוד בכיכובם של שחר נץ, גל זק, ניצן לברטובסקי ועל הפסנתר: ענבל רוזנהויז – בחירה אמנותית נהדרת של הבימאי מעיין אבן. לכו להצגה הזאת אם אתם אוהבים את חנוך לוין ואם אתם רוצים לחשוב. זה לא ערב אסקפיסטי, זו עבודה, והיא לא תמיד קלה, אבל בשביל ציטוטים כאלה, זה שווה הכל: "וככה עובר הזמן, אביב וקיץ, וסתיו וחורף, פריחות ושַלָכוֹת. וכל עונה כל-כך מתאימה לחיות בה. כאילו הכין לך מישהו ציור רקע נהדר לאושר שלך, ועכשיו רק קום והיֵה מאושר. אבל אתה עומד מאוּבּן, לא עושה כלום, שקוע בצער שלך, דוחה הכל למחר, ובינתיים הזמן עובר ואתה יודע שאתה מחמיץ. ועם תחושה מרה של בזבוז וחרטה אתה עומד ומסתכל ומסתכל ומסתכל ולא עושה כלום." חנוך לוין