מראה מעל הגשר

מראה מעל הגשר. ראיתי הערב את ההצגה ׳מראה מעל הגשר׳ לפי מחזהו הקלאסי של ארתור מילר (2005-1915), מגדולי המחזאים בארה״ב בכל הזמנים, שכתב בין השאר גם את ׳מותו של סוכן׳, ׳כולם היו בני׳ ו׳ציד המכשפות׳. ראוי לציין כי מחזה זה זכה בארץ כבר לחמש הפקות מאז 1956 (אחת מהן גם ראיתי בעבר), והפעם זוהי הפקה של התיאטרון העברי. המחזה מספר את סיפורם של מהגרים איטלקיים בניו-יורק של שנות ה-50, ובמרכזה מאבק בין הערכים ׳כבוד׳, ׳חוק׳ ו׳משפחה׳ - מה קורה כשהחוק היבש מתנגש עם הקוד המוסרי של היחיד או הקהילה. נתן דטנר, שגם ביים, משחק בתפקיד הראשי של אדי קרבונה, פועל נמל קשוח משכונת מהגרים איטלקים בברוקלין, שחי עם אשתו ביאטריס (נילי צרויה), ואחייניתה הצעירה קתרין (אודיה ירון), שגדלה אתם מאז התייתמה בילדותה. כאשר בהמשך הם מארחים בביתם שני בני דודים של ביאטריס שהוברחו מאיטליה לארה״ב, מתערער הסדר המשפחתי עד לסוף המר. ההפקה הנוכחית של המחזה היא הפקה צנועה שמצליחה לתת ביטוי לדרמה האנושית וליחסים המורכבים בין הדמויות. זהו סיפור של תשוקה הרסנית, בגידה ונקמה, המחזיר אותנו לתיאטרון הישן והטוב שנשען בראש ובראשונה על מחזה שכתוב היטב (תרגום: דן אלמגור). נתן דטנר מחזיק את ההצגה על כתפיו בביצוע חזק ודומיננטי של אדי קרבונה, ועוזרים לו אלי גורנשטיין, בתפקיד מרשים של עורך הדין השכונתי שמשמש גם כמספר, וכך גם נילי צרויה, אודיה ירון והשחקנים האחרים: גל פופולר, אורי זלצמן, דן טויטו ודוריאל זוהר. מומלץ לחובבי התיאטרון הקלאסי והדרמות המשפחתיות.

בספרו המונומנטלי של גבריאל גרסיה מארקס, העלילה מתחילה בסוף; סנטיאגו נסאר הולך למות. אחיה של אנחלה ויקאריו, אמרו לכל מי שמוכן היה לשמוע, שהם הולכים להרוג אותו כי חילל את כבוד אחותם. מתוך "כרוניקה של מוות ידוע מראש": "שום מוות בעולם לא היה ידוע מראש יותר מן המוות הזה. התאומים ויקאריוֹ, לאחר שגילתה להם אחותם את השם, הלכו אל המחסן של דיר החזירים, ששם היו מונחים כלי השחיטה שלהם, ובחרו את שתי הסכינים הטובות ביותר: האחת, סכין לביתוּר, עשרה אינץ' אורכה ושניים וחצי אינץ' רוחבה, והאחרת סכין לניקוי, שבעה אינץ' אורכה ואינץ' וחצי…..אנחנו הולכים להרוג את סנטיאגוֹ נַסאר,״ גם ב״מראה מעל הגשר״, של ארתור מילר, זרעי הטרגדיה נושבים כבר מתחילת המחזה האלמותי הזה, מעשה גאונות. בתפאורה מינימליסטית, נחשפת הנפש האנושית במערומיה, על הקנאה, המשיכה האסורה, וחיבוטי הנפש; בשכונה של מהגרים איטלקיים, ליד הנמל בברוקלין, מגדלים אדי קרבונה ואשתו את בת אחותה של האישה. אל הבית מגיעים שני בני דודים - מהגרים לא חוקיים מאיטליה הענייה, שבאים להתפרנס בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אחד מהם, מתאהב בקתי הצעירה, והיא משיבה לו אהבה. אדי, ״האב״ המסור והאוהב, ״אוהב יותר מדי״ את ביתו החורגת, כפי שאומר לו עורך הדין אליו הוא פונה לעצה. אלי גורנשטיין הנפלא, משחק את עורך הדין, המספר, ואדי, הדמות הטראגית הגדולה ביותר אולי, של ארתור מילר, הוא @נתן דטנר, ששם על הבמה כל בדל של רגש ונשמה שקיימים בו. ״אם תנסה לעצור נהר הוא יטביע אותך״, מזהיר את אדי , חברו עורך הדין. אבל כמו ב״כרוניקה של מוות ידוע מראש״, את הנהר הזה אי אפשר לעצור והעלילה מתגלגלת במהירות לנקמה בלתי נמנעת. רוצו לראות את דטנר, שהקים בתיאטרון העברי תיאטרון למידותיו, עם ״כנר על הגג״ רוחל׳ה מתחתנת״ ועכשיו עם ״מראה מעל הגשר״. שחקן ענק, בימאי נפלא, וזכות גדולה לראות אותו ואת אלי גורנשטיין על אותה במה. מעבר לדרמה הרגשית שמראה את מכמני הנשמה בעירומם, הרי שהמחזה המופלא הזה הוא הצצה לימי השפל הגדול בארצות הברית, לחלומות באספמיה ולחיפוש צדק ראשוני - ״לתפוס את החוק בידיים״ ולא דרך מערכות הצדק הרשמיות. במדינה שנאבקת במערכת המשפט שלה, נדמה שההצגה הזו רלוונטית מאי פעם. כל סדרת מנויים תתכבד בקלאסיקה הנפלאה הזו, שנתן דטנר עושה לה המון כבוד ומבצע אותה בכשרון.