החטא ועונשו

פיודור דוסטוייבסקי, גאון המותחן הפסיכולוגי, מזמין אותנו למבוך הסבוך של המודע והתת-מודע האנושי. ברומן "החטא ועונשו" הוא חוקר את תהומות נשמתו של הפושע. ביחד עם הגיבור הראשי, רודיון רסקולניקוב, אנו עוברים דרך ארוכה מהחטא אל העונש, ובדרך צוללים אל הדילמות המוסריות שלו. דוסטוייבסקי משלב בוירטואוזיות מרכיבים של מותחן עם פרוזה פילוסופית ויוצר מעשייה משוכללת המעוררת מחשבות על טבע הרוע והכפרה האפשרית. מה אני ראיתי עכשיו? מה???????? תגידו לי אתם, זה חוקי לעלות כזה Masterpiece בארצינו הקטנטונת?! שואלת בשביל חברה! הרשו לי בדיוק כמו דוסטוייבסקי להתחיל מהסוף להתחלה...טוסו לראות את זה בהול!! אתם אפילו לא מתארים לעצמכם כמה זה יפה ומיוחד!! ועכשיו שפרקתי את כל הטוב הזה בואו רגע נתפקס.. אני לא יודעת ממה להתחיל...מרוב שאני באורות! עבודת בימוי מבריקה של אלכסנדר מולוצ'ניקוב שהתפרסם בהצגותיו הנועזות והמקוריות מכניס את הקהל למופע קברט, קרנבל תוסס שבו קולותיהם של הגיבורים הקלאסיים מקבלים נימה מודרנית ומפתיעה. תפאורה כל כך מיוחדת עם אלמנטים מעניינים ביותר! מוסיקה יפייפיה שמלווה את הקברט הזה עם שירים מוכרים ואהובים מאוד! תלבושות מהממות של יהודית בוארון. וגולת הכותרת רבותיי .. הקאסט! אבי אזולאי - לא אפחד לומר ..עילוי! אין לי מילה אחרת לתאר את השחקן הזה! מעבר לזה שהוא עילוי על הבמה בכל נים שלו, הוא בנאדם כל כך נעים הליכות מחוץ לבמה שזה לא יכול לא לתרום באופן כללי! תודה עלייך אבי! נטע רוט - התיאור פנומנלית זה קטן ליד הילדה הזאת. אני כבר לא יודעת למה לצפות ממנה בהצגה הבאה...איך אפשר לשחק ככה, אשמדיי?! גלעד קלטר - כמה אני מעריכה את השחקן הזה! אסרטיבי, רהוט וסוחף כהרגלו. אנטולי בליי - אחד מגדולי השחקנים ברוסיה עשה עליה ארצה לפני 3 שנים ..נשבעת לכם אין לזה זכר! הבנאדם דובר עברית שוטפת! איזה שחקן מופלא! כמה כריזמה.. יחד איתם שיחקו בצורה מהפנטת: נטשה מנור, סבטלנה דמידוב,לנה פרייפלד, ניקיטה גולדמן, יורי קצנצב ופולינה פחומוב! תודה לכם! חייבת רגע להתעכב על תיאטרון "גשר" חברים. ללא ספק ברגע שאני נכנסת אליו אני מרגישה כאילו הגעתי ל"בולשוי" ברוסיה... האווירה, הרמה, הניחוח התרבותי הזה .. יש בתיאטרון הזה משהו אחר .. אולי הקרבה שלי למקורות...אולי הגעגוע למשהו שלא באמת הכרתי יותר מידי .. אבל ללא ספק זאת חוויה מסוג שונה! איזה כיף שיש לנו כזה תיאטרון בארץ. לא הבנתי, אתם עוד פה??? חפשו אותי באינסטגרם - bell_shteinberg_theatreblogger

נתחיל מהסוף, ממש כמו במחזה שנפתח עם הרצח, המניע וזהותו של הרוצח: רוצו טוסו לראות את "החטא ועונשו" של תיאטרון גשר, עיבוד נועז וססגוני של היצירה האלמותית של דויסטוייבסקי. בניגוד לטולסטוי שכתב על תהליכים חברתיים, אולמות הנשפים, בתי הקיץ ועולמה של הקצונה הגבוהה, הרי שדויסטוייבסקי כותב מהביבים, מהפצע הכואב, משוליה של החברה, מחוסר התקווה, קשיי הפרנסה, השתייה, הייאוש. כמו כל יצירה גדולה, הרלוונטיות תמיד שם, מתאימה את עצמה כמו עור שני להווה, עד שכמעט נדמה שעלינו ועל תקופתנו היא נכתבה, עם ציטוטים חזקים שמדברים את ימינו, אנשים קטנים שמנסים להבין טרפת אלימה בתוכה הם מתנהלים והחלטות של מי שרואים עצמם נעלים, לפעמים גם מעל המוסר עצמו: "בני אנוש מחורבנים, מתרגלים להכל", כועס רוסקולניקוב, "עולם קניבל" הוא מוחה על חוסר הצדק ולחברתו התמה הוא אומר: "אין אלוהים סוניה, ואם יש אלוהים הוא לא שומע אנשים כמונו". הבחירה המפתיעה של הבמאי המגה מוכשר, אלכסנדר מולצ'ניקוב, ליצור קברט ססגוני במחוזות הייאוש, מרוממת את העיבוד והופכת אותו לחדשני ומהפנט, בתוכניית ההצגה הוא מתייחס לבחירה הזו וכותב את שאלות ההווה שלנו: "איך חיים כשהכל טבול בדם? איך שומרים על הזכויות שלנו? לבלות, לשתות, לרקוד ובמוקדם או במאוחר – להכות על חטא כדי להישאר בן אנוש. אנחנו מספרים את הסיפור הזה, סיפור החטא והעונש, בסגנון קברט, כי הז'אנר הזה מתאים לתקופת מלחמה. כשהם נשפך, כשמסביב יהום הסער – לא נעצום עיניים, נדבר, נרקוד ונשיר על כל מה שלגביו – אי אפשר לשתוק" תראו כמה חתרני יכול להיות המעשה האמנותי, זה מסביר את הקהל הרב שעמד על רגליו בסופה של ההצגה, מחא כפיים והתקשה להפרד מהקסם הבימתי הזה ומקאסט השחקנים הנפלא.