נקמה

על ההצגה

האם יש מישהו או מישהי שלא פנטזו אי פעם על נקמה עזה ועשיית צדק עם הפוגע/ים בעקבות מעשה עוול או פגיעה חמורה שנעשו לו/לה ? החכם הסיני קונפוציוס אמר "לפני שאתה יוצא למסע נקמה הכן לך שני קברים". הנקמה היא נשק שהמציאו בד"כ בשביל החלשים אבל עמיהוד פדואל איננו כזה. עמיהוד הוא עו"ד מצליח ומוערך בתחומו שמכור לנקמה. הוא מייצג את לקוחותיו אך ורק בתיקי נקמה ושואב סיפוק רב מכך שהוא משיג עבורם נקמה צודקת וכואבת במי שפגע בהם. אפשר לעשות בוכטה של כסף בתיקי נקמה. הדחף הזה שלו ותחושת השליחות לא נולדו בבית משפט או מהקריירה המשפטית שלו, אלא הם נטועים עמוק בילדותו ברגע של בריונות והשפלה שהוא חווה כילד שגדל עם אם חד-הורית בבניין מתפורר בשיכון עממי בנתניה, רגע שלא הרפה ממנו מעולם. יצר הנקמה בנערים הפוגעים קינן עמוק בתוכו. שנים לאחר מכן כשהעבר מתפרץ לתוך ההווה, הוא מזהה במקרה בשידור טלוויזיה את אחד הפוגעים בו ומוציא לפועל תוכנית נקמה מחושבת ואכזרית שסוגרת עבורו מעגל ישן. לראשונה בחייו הוא מרגיש חופשי. נקי ומוכן להתחיל מחדש. אבל אז מגיע אירוע מחולל שגורם לו להתחבר ליצר הלאומי הקולקטיבי לנקמה. בין צדק לנקמה, בין שליטה להתפרקות, עמיהוד וגם הצופים במחזה יצטרכו להתמודד עם השאלה: האם אפשר באמת לסגור מעגל או שהנקמה תמיד דורשת עוד?