סיפור הפרברים – המחזמר

מבחינת כוריאוגרפיה, תפאורה ועיצוב, ממזמן לא ראיתי משהו כל כך מושקע בישראל וגם בביצוע שלו מדויק באופן שמרגיש חו״ל. יחד עם זאת, ההחלטה לערוך את ההצגה באופן ״מודרני״ על מנת לקצר אותה או להתאים לקהל הישראלי לדעתי יצרו קצת סלט, ובעיקר התאכזבתי מהשחקנים הראשיים שבעיניי למעט דור הררי (שאינו זמר ענק אבל תפור לגמרי למידות תפקידיו וגם במשחק ובריקוד האתלטי) קצת החווירו ביחס לשחקני המשנה. מדבר בעיקר על השחקנים של טוני ומריה, ובעיקר על הליהוק של רביב כנר שמרגיש מאוד לא מתאים ולמעשה גורם לי שלא לרצות לראות את ההפקה שוב גם אחרי ששמעתי שתיקנו שם דברים והוסיפו שירים שכבר הורידו.

מי שמכיר אותי יודע שיש לי חולשה ל״רומיאו ויוליה״ של שייקספיר..מחזה על־זמני, כזה שלא מתיישן אף פעם. ״סיפור הפרברים״ הוא בעצם הגלגול המודרני שלו, עם שירים שהפכו מזמן לאבן דרך בתולדות מחזות הזמר ומוכרים לכל חובב תיאטרון מושבע. חיכיתי לעלייה של המחזמר הזה כי עבורי זו פעם ראשונה. כן כן, מעולם לא צפיתי באף גרסה קודמת. שמעתי אינספור ביקורות שמגיעות ממקום של השוואה… לא במקרה שלי 🙂 על הבימוי חתום אלדר גוהר גרויסמן, מהבימאים הבולטים והאהובים עליי בארץ, וגם כאן הוא מביא בימוי גדול. תרגום אמאל'ה של אלי ביז"אווי! אורך ההצגה כשעה ו־50 דקות ללא הפסקה ודווקא כאן, בעיניי, נמצאת נקודת התורפה של ההצגה. ואני אומרת את זה בתור אחת שלא מחבבת הפסקות: כאן היא הייתה נחוצה. התחושה היא שאם היו נותנים עוד רגעים לנשימה..ההתפתחות של טוני ומריה הייתה בהירה ושלמה יותר. הקצב שלהם הרגיש לי מעט מהיר מדי, ואני הייתי בונה את זה לאט יותר עד לרגע השיא. התפאורה של רוני תורן יפהפייה ומתחלפת בחוכמה. הכוריאוגרפיה של מיכל שי גאונית. ליאור רונן מצטיין בניהול המוזיקלי, והתזמורת החיה שעל הבמה, בניצוחו של גיורא ליננברג, מוסיפה עומק ועוצמה שאין להם תחליף. ניכרים הבדלים בין יכולות המשחק והשירה של חלק מהליהוק, אבל אי אפשר להתעלם מהקאסט המרשים: מגי אזרזר סבג: אהובת ליבי. חד־פעמית, ואני נשבעת שאני הכי אובייקטיבית שיש. תפקיד שלא ראיתם אותה בו: שרה, רוקדת, ומחזיקה רמת משחק פנומנלית כמו שהיא הרגילה אותנו. במקרה הזה ה״מגיות״ שלה זה הקסם של אניטה. לינוי כהן: ילדה, את שפויה?! משחק, שירה, נוכחות – קול של מלאך. סטודנטית שנה ג׳ ב"בית צבי", כובשת את הרפרטוארי כאילו היא הייתה בו תמיד. דור הררי – אם ככה אתה משחק, שר וזז כשאתה פצוע… וואו. אלוף. הראל ליסמן: אין תפקיד שהוא לא מצטיין בו. אסרטיבי מאוד. רביב כנר: הכרתי אותו כזמר. ויזואלית מדויק, חיבור אמין למריה וניצוץ בעיניים שעובד. דור אלמקייס ויובל קלו: פשוט תענוג. כל עלייה שלכם לבמה העלתה לי חיוך. וכמובן – שאפו ענק לכל השחקנים/ת והרקדנים/ת שלוקחים/ת חלק בהפקה הענקית הזאת. ממליצה בחום. רוצו לראות.

היינו בבית לסין, וצפינו ב״סיפור הפרברים״. משחק, כוראוגרפיה, שירה, בימוי… מושלם….‼️ חשבנו שנקבל רק מחזמר — וקיבלנו מראה קטנה לחיים. צעדים מהירים על הבמה, לבבות צעירים שמאמינים באהבה, ותזכורת פשוטה: העולם אולי מתחלק למחנות, אבל המוזיקה תמיד מחפשת חיבור. יצאנו עם חיוך. כי בסוף — האופטימיות לא רק מנצחת… היא גם רוקדת. 🙏לא לפספס🙏