האחים קרמזוב

על ההצגה

פיודור קרמזוב, אב הולל ומושחת, רודה באכזריות בבניו. בכרוניקה של מוות ידוע מראש הוא נרצח, אבל השאלה איננה רק מי הרוצח, אלא מהם המניעים ומי הנושאים באחריות המוסרית. לכאורה לפנינו סיפור עסיסי ופרובוקטיבי על סקס, כסף ורצח אב, אבל למעשה זהו יקום שמקפל בתוכו את המיתוסים הקדומים ביותר הנוגעים לתא המשפחתי. משהו רקוב במשפחת קרמזוב, משפחה הרוסה שנבנתה על אמהות מתות, אבל אם תסתכלו עליהם - תראו אותנו. כמונו הם מבקשים לרוקן את השמים מאלוהים, ובו בזמן מחפשים אותו בתחינה. כמונו הם מנסים לברוח מאשמה ורק מקרבים אותה. רגע אחד הם אוהבים את החיים, וברגע הבא מקללים אותם ושולחים את כולם לעזאזל. כמונו. ברומן האחרון של דוסטוייבסקי, פאר יצירתו, השטן ואלוהים נאבקים זה בזה, אבל שדה הקרב הוא נפש האדם. מבוגרים רוקדים על חוד הסכין וילדים חיוורים רוצים להצית את העולם. כשכבר אין מה להפסיד - האם הכול מותר? האם לעד שיני בנים תקהינה על בוסר שאכלו אבותיהם? האם נוכל לחמוק מהאלימות שגזרו עלינו הדורות הקודמים? ויותר מכל - האם אחרי כל האלימות הזאת, אפשר לקוות לכפרה על חטא, וכתוצאה מכך לפיוס?